האם ההצפה של תצלומי ההלם ברשתות החברתיות מאז שבעה באוקטובר מסכלת את האפשרות להמשיג את האסון? איך דווקא הישירות הפוצעת שלהם מזמנת תמרון פוליטי? על מנגנוני הייצור של הדימוי החזותי ועל האפקט של התפרקותם • 20 שנה ל"חזות מזרחית/שפת אם" – פרויקט מיוחד
"הסיסמה עם ישראל חי נשמעה מבוקר עד ערב, ואני רוצה לומר: עם ישראל חי בסרט. איפה העם בישראל? מה זה העם בישראל? עם ישראל לא רואה את הדיכוי של מיליוני פלסטינים". נאומו של ראובן אברג'ל, הערב בירושלים
שושנה גבאי קוראת את "שונאים סיפור אהבה", וטוענת שבמשולש היחסים שבו עוסק ספרו של הלל כהן יש גם צלע רביעית – הציונות – שקיבלה את כוחה עם כינון המנדט הבריטי
"שונאים סיפור אהבה" של פרופ' הלל כהן טס בגובה נמוך, ספר לא-ציני, צלול ונוקב שמאפשר לקוראיו להיות פעילים, מפוכחים ומעורבים בהבנת התהליכים ההיסטוריים שמעצבים ומכוננים אותנו גם ברגע זה
״לא ידענו מי גר בבתים אבל ידענו שהערבים ברחו או שגירשו אותם. כל הזמן תהיתי, אמרתי מעניין מי גר בבית הזה, לאן הלכו, עם ילדים, מסכנים הילדים.״ דורון יעקב ועדי גולן בכנפו מראיינות תושבים יהודים בכפר שלם
הביקורת על התערוכה במכון הערבי בפריז מדגימה כיצד שוב נכפה אלם היסטורי, עכשווי ועתידי על מזרחים בישראל. הדיון שהתפתח מעלה תהיה לגבי האופנים שבהם, אם בכלל, השתנו התנאים לדיאלוג מזרחי-פלסטיני מאז הכישלון של המפגש ההיסטורי בטולדו בשנת 1989
כשם שדחינו את התפקיד ההיסטורי של "קורבנות הערבים" שהועידה לנו הציונות, כך אנו מסרבים להתיישר לפי קווי המתאר של "קורבנות הציונות" • קול מזרחי עצמאי בתגובה למסמך האינטלקטואלים הערבים על יהודי ערב, בעקבות התערוכה המוצגת בימים אלה במכון העולם הערבי בפריז
מודל השינוי והשלום חייב להתחיל בהכרה שחגיגת ניצחון בריקוד דגלים תמים לכאורה היתה ועדיין מבוססת על כוח הזרוע. כדי שתשכנע את ההזויים מהשמאל שהם טועים, עליך קודם כל צריך לצאת חוצץ נגד האלימות המדינתית והעצמאית של קבוצות לאומניות
העתירה המזרחית נגד חוק הלאום מאפשרת לנו לחזור לתחילת המאה ה-20, לרגע בו מחיקתה של השפה הערבית היתה חלק משלילת תמונת העולם שהציעו יהודים ספרדים בני הארץ
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
