כדי להכשיר את שרץ האפליה, מפגין איתמר הנדלמן סמית טיעונים שדהו מרוב שימוש, כמו למשל זה שלעומת האשכנזים המזרחים הם מה אם לא אמוציונליים. רועי שושן בודק כיצד עסוקים המזרחים בשכתוב ההיסטוריה, ועל מה ולמה זוכה הנדלמן להימנות עם אלה שעושים אותה
מנהיגי המחאה של הקיץ ביקשו לקדם אינטרסים מסוימים, ולא אפשרו שותפות מלאה למזרחים ולאנשי/נשות פריפריה. בתגובה, היו מי שהמשיכו לשתף פעולה והיו מי שהצביעו על הדיכוי ומחו נגדו. הני זובידה משיב לשרון שחף ונזכר בימים אחרים
מהבוקר (ג’) מופצת ברשת תמונה שמציגה את זוכי האח הגדול אחרי שפרה קורנפלד, כולם גברים מזרחים, כקופים. נירית בן ארי עם מסקנות מדיון מתסכל עם אחת מאושיות האינטרנט, שהתעקש לטעון שהמנצח קותי סבג הוא עילג, וסירב להבין מה גזעני בקוף
מסתבר שהשנאה למוזיקה המזרחית, ליוצריה ולאוהביה, מלבלבת ביחס ישר לעליית הגזענות בישראל. לא מפתיע, אך מעניין לבחון את הדמיון בין הבהלה שאוחזת בהגמוניה התרבותית לתגובה המותנית של חברי הכנסת
אז חנין זועבי לא נחמדה. היא לא הערבייה שהייתה למרב בטיטו בראש כשחשבה על אחוות נשים. מצד שני, מזל שהיא קיימת, כי אפשר להשתמש בה כדי לייצר מזרחיות מדומיינת, שהיא בעצם יותר אשכנזית מאשכנזית. איריס חפץ מגיבה
בעיני זהבה גלאון, העלייה לקברו של הצדיק חורגת מנוהג הביקורים המאורגנים בקברות אישים, מנהיגים ומצביאים. אופיר טובול על המסורת המזרחית שמאיימת על השמאל האוניברסליסטי נוסח מרצ
שלמה מעוז, קפיטליסט קיצוני ותומכו הנלהב של נתניהו, תוקף את המחאה של “רוטשילד” בשם ערכים חברתיים שהוא עצמו בז להם. עמוס נוי מזכיר שלמגינת לבם של פעילי שמאל מזרחי ואשכנזי גם יחד, אין שום חפיפה אוטומטית בין מאבק מזרחי ומאבק חברתי
מחג בעל אופי של מחוות קירבה, ידידות, פיוס, ואיחוי שסעים בין יהודים למוסלמים הפכה “המימונה” בישראל לחג גרגרני, כשהאשכנזים ממלאים בו כרסות ועושים באמצעותו הון פוליטי
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
