בכל פעם שהאחר מרים קול, נוכח, מעלה ניחוח, כותב בשפתו, שר, רוקד, מחייך, מפלס את דרכו למרחב של השפה העברית, בכל פעם שהאחר קם ומתחיל ללכת, מבנה הכוח מתערער וגלי הימין מעלים קצף
מיוחד: תרגום שירו האחרון של מחמוד דרוויש, "מטיל הקובייה – لاعب النرد". את השיר הקריא המשורר לראשונה ב-6 ביולי 2008, במהלך טקס השקת רחוב חדש על שמו בראמאללה עם חזרתו לעיר לאחר היעדרות של שלוש שנים
אצל דרוויש של איבתיסאם מראענה-מנוחין אין באמת סתירה בין האדם שמציע ידידות לקיבוצניק שיושב על אדמתו, לבין המשורר שקורא ליהודים ללכת מפה. מירון רפופורט חזר נרגש מהסרט "תרשום, אני ערבי" בדוקאביב
מחמוד דרוויש, המשורר והאדם, הוא הרבה יותר ממה שזווית הראייה הישראלית מאפשרת. גם כאשר מחברת פלסטינית כותבת עליו במסגרת אוניברסיטה ישראלית. ביקורת על הספר "משורר האיליאדה הפלסטינית – מחמוד דרויש" מאת מונא אבו עיד
אפשר וצריך להיאבק בנשָאים של שנאה ואלימות, וזה לא עומד בסתירה לראייה האמפטית שלהם כקורבנות-משניים והסירוב לראות אותם כאויב יחיד. או בקיצור: מה חושבים בוב דילן ומחמוד דרוויש על המצב בדרום תל אביב?
