כל מי שמבינים שלא ניתן לכונן מדינה דמוקרטית-ליברלית ראויה בלא מאבק חסר פשרות כנגד מעשי אונס, חשו השבוע צביטה כפולה בלב: האנס משה קצב שוחרר לביתו, הקורבן יונתן היילו לא זכה לחנינה מידי הנשיא. אך האם אנחנו צריכים לדבר על שני המקרים בנשימה אחת?
שרת המשפטים שקד מאיצה בנשיא להעניק לקצב חנינה, בטענה שהבעת חרטה והודאה אינן תנאי לשחרורו. האם תנהג באותו האופן גם בפתחי ע׳נאמה ועלי ע׳נאים, שהורשעו ברצח דני כץ ומרצים את עונשם מזה 30 שנה תוך שהם מכחישים את מעורבותם?
אכן היו מתחים פנימיים בעמותת קדמה, אבל לא הם חיסלו את היוזמה מרחיקת הראות, אלא המכבש הגדול – המדינה – אשר מטרותיה, לכאורה, תאמו את אלה של קדמה. שלמה סבירסקי מציב את המאמר של דליה קרפל בפרופורציה
פשיעה נגד ערבים אינה עניין פנימי, פשיעה נגד נשים אינה עניין אישי: דורית אברמוביץ' על הקשר בין נפגעות אלימות מינית שעדיין מחכות ליום בו קצב ייכנס כבר לכלא, לבין נפגעי אלימות גזענית שאיש לא ממהר לחקור
אי-ציות אזרחי הוא חלק לגיטימי ולעתים הכרחי בכל מאבק לשחרור, יותר משאני פוחדת מכליאתי אני חוששת מלאטום את לבי – מתוך נאום שנשאה היום בביהמ"ש הפעילה הפמיניסטית עדי וינטר, שנעצרה בהפגנה נגד עסקת הטיעון של משה קצב ועלולה להישלח לכלא לפניו
כשהדרך של המדינה להתמודדות עם סכסוכים היא אלימה, השיטה משועתקת ומאיימת על כולנו. אותה יד שלוחצת על ההדק המשגר מדי שבוע גז מדמיע אל עבר מפגינים ומפגינות, היא היד שבמשך שנים הטרידה ואנסה והפעילה אלימות כלפי נשים
העיתונאים האשכנזים אהבו את סיפור בן העניים שהגיע לגדולה; הפוליטיקאים האשכנזים העדיפו את הבינוניות הצייתנית, על רקע איום הפנתרים השחורים; הוא תפס את עצמו כנסיך שמחלק נדבות אבל לא עשה דבר למען ציבור העובדים וקידם הפרטה. מה בעצם היו ההישגים הפוליטיים של משה קצב כל השנים ששימש כנבחר ציבור?
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
