המדינה מתעתדת להכשיר הפקעת קרקעות של פלסטינים עבור מתנחלים יהודים, ובה בעת להחמיר את הענישה נגד ערבים בישראל שזכויות הבנייה והפיתוח של עריהם מופקרות. בשם אותו "שלטון החוק", גם מגרשים באלימות מזרחים עניים מבתיהם
זה סיפור ארוך של התעללות מצד ההון, השלטון ומה שביניהם בתושביו של שטח הפקר משפטי שעליו חיים "פולשים" – כינוי השמור לתושבים המוחלשים של החברה הישראלית, מזרחים וערבים. והם צריכים תמיכה
מתוך אינטרסים צרים לשווק את הקרקעות לבעלי הון, פועל מנהל מקרקעי ישראל מאחורי גבן של המשפחות היושבות בליפתא מאז 48'. בעלי בתים ערביים אחרים בשכונות אחרות שנכבשו במלחמה, למשל קטמון, זכו מזמן להסדיר את הבעלות החוקית על בתיהם. יוני יוחנן, תושב השכונה, על נחישותם של אנשי ליפתא להיאבק בגזענות המוסדית
מאהלי אין-ברירה, פינויים אלימים – אלה היו יכולים להימנע אלמלא היתה הממשלה מייבשת את מנגנון הדיור הציבורי ומשאירה עשרות-אלפי זכאים חסרי אונים. בינתיים, כבר 13 שנה שלא נקנתה או נבנתה ולו דירה אחת, ולעמידר יש תוכניות אחרות לגמרי
משמעת קואליציונית מושלת בעירייה, ומיישרת את העושים במלאכה לפי תלוש המשכורת ובניגוד לצו המצפון. בעוד זירות המאבק משתוללות בעיר, נפרדה יעל בן יפת ממועצת תל אביב עם מחווה למלקולם X
תפקודם של קברניטי העיר בגל המחאה הנוכחי מוכיח את חלוקתה של תל אביב לאזורי עדיפות. אך למרות ההפקרות שנהוגה בעיר מזה שנים, נציגי הקואליציה לא מהססים להתהלך בין האוהלים ולהעמיד פני מהפכנים
בעוד הארץ סוערת ממאבק הנדל"ן, ברמלה-לוד מנהלת "רשות הפיתוח" מזה שנים מלחמת חורמה נגד תושבי עמידר. חרב הפינוי שוב מונפת מעל ראשה של משפחת אל עג'ו, ועוד דורשים ממנה להיות אסירת תודה
סולידריות בין פעילים ותושבים, יהודים וערבים, מייצרת בשנים האחרונות שותפות גורל עזה, ומעניקה למשפחות שחרב הפינוי מרחפת מעל ראשיהן אומץ להיאבק. לפעמים, מאבקים כאלה מצליחים
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
