הנכבה ב-1948 היא תוצאה של אידיאולוגיה אירופאית שמטרתה העיקרית היא ייהוד הארץ. גם ההנחות החברתיות והתרבותיות שהובילו לפרשת חטיפתם של ילדי תימן, מזרח ובלקן ולהסללה במערכת החינוך חושפות תפיסת עולם קולוניאליסטית. הזמנה לדיון
כשאני מצביעה על אשכנזייה כמדכאת וכשפלסטינית קוראת לי כובשת, זה לא גזענות ולא עניין של ימין ושמאל. אלה מופעים של דיכוי שבהם יש לנו חלק. השיח הפמיניסטי בארץ כיום מותיר מאחור כל מי שאינה עונה להגדרה של המוחלט(ת) – אשכנזיה, חילונית, יהודיה, הטרוסקסואלית
חרף ההדים להם זוכים מאמריה של פרופ' אווה אילוז, תוכנן הפוליטי של טענותיה נשאר חיוור והיא נמלטת מהפוליטיזציה של שאלת יחסי הכוח. המתגוננים, מצידם, מתבוססים בניסיון האינטלקטואלי הפאתטי וחסר התוחלת להדחיק ולהעלים את עובדת היסוד בדבר הפריבילגיה האשכנזית
בכתבת שער לעיתון של המדינה מכנה את עצמה נכדתו הבכירה של פרס ״סלב גנטית בעל כורחי״, משל נאזקה אל השושלת המשפחתית בצווארה ועשתה כל שביכולתה כדי להימלט מהטובין שזו הקנתה לה. חשבנו שייתכן שהמועקה הגלומה בטייטל הלוחץ מתאזנת מעט לנוכח ההזדמנויות, הכיבודים, המטעמים והמנעמים, שהיא בעצמה כותבת עליהם
ניתוח חברתי המבוסס על מושגים של "שדים עדתיים" מאבד כל קשר לדיון בזכויות אזרח פוליטיות, חברתיות וכלכליות ומהווה כלי דל להבנת מציאות של דיכוי ונישול. ישראל היא מדינה המגוננת על פריבילגיה אשכנזית. כותבים וכותבות בעקבות תוכניתו של אמנון לוי
דיון מתגלגל סביב זהויות וקדימויות פוליטיות עקב מפגש בין אג'נדה מזרחית למעמדית בחוג בית של דעם, מעלה לסדר היום את האתגר החשוב ביותר בישראל כיום: יצירת גשר בין פוליטיקה מעמדית לפוליטיקה של דיכוי אתני, מגדרי ולאומי
אלמלא היה מירון בנבנשתי בשר מבשרה של הפריבילגיה האשכנזית, היה ניתן להכתיר את הקינה שלו במוסף "הארץ" כקינתו של המוהיקני האחרון. חבל שמדובר בהתפכחות אינפנטילית