לא משנה במי בחרו תושבי הפריפריה, לא הושקעו בהם אותם משאבים ולא ניתנו להם אותן הזדמנויות. על תושבי החצר האחורית הגדולה של המדינה לנצל את הכוח האלקטורלי הזה ולא להסתפק בשריונים בתוך המפלגות השונות
הרעיון של אפליה בדיור כל-כך יסודי במציאות הישראלית, עד שלחלקים רחבים בציבור הוא נראה כמובן מאליו. אל מול ההתפרצויות הגזעניות של "באמונה" ושל ההפגנות בעפולה, אנחנו צריכים ליצור מאבק אזרחי לחברה עירונית ויישובית מגוונת ומשותפת
החטיבה להתיישבות, שהתנהלותה מתאימה יותר לימי "חומה ומגדל" ולא להליכי מנהל תקין של מדינה דמוקרטית ריבונית, מעדיפה באופן מובהק את ההתנחלויות על הפריפריה ונגועה בשחיתות. והמצב הקיים עשוי להתקבע בחסותו של לא אחר מראש הממשלה
באיחור של כמה וכמה עשורים, המוזיקה המזרחית הפכה לאחד הטרנדים החמים בתל אביב. הסצינה ההיפסטרית מתנהגת, אחרי שנים של זלזול, כאילו היא המציאה את המוזיקה ה"איכותית" הזאת, כשבעצם היא רק גילתה משהו שאנשים שוחים בו כבר שנים. קוראים לזה יוהרה וניכוס. חן אלמליח עושה סדר
״מגש הכסף״ עושה הכל – מלבד פוליטיזציה של הכלכלה הישראלית. דורון צברי וגיבוריו לא רצו לדבר ״עדתית״, "מגדרית", "לאומית" או "מעמדית". כך נפלו רוב שיניה החדות של הביקורת, שאינה קוראת לעניים ולעניות בישראל בשמם המלא – ערבים, נשים, מזרחים
פוליטיקאים ישראלים ממהרים לחבק את הפריפריה, בעיקר בעתות משבר. אך מי שנכלל ברשימת יישובי הפריפריה לצורכי הטבות מס הם בעיקר קבוצות האינטרנס של חברי הממשלה והקואליציה. כך מסתבר שערבים, למשל, לא יכולים לגור בפריפריה
במהדורת החדשות ובתוכנית ריאליטי חדשה נופלים שוב לאותן קלישאות איומות על הפריפריה בכלל ועל ירוחם בפרט. נילי אהרון לא חושבת שצריך להיכשל במרכז כדי לבוא לגור בעיר שלה, ובטח לא צריכה שיבואו להציל אותה
