התנגדות לכיבוש היא לא דעה, לא השקפת עולם, ובטח שלא סלוגן. הפעולה של יונתן פולק מפרקת את האפרטהייד – לא כמערכת חוקית וסימבולית, אלא כמערכת יחסים בין ישראלים ופלסטינים במציאות החיים היומיומית והקונקרטית
השמאל הציוני נזהר מרדיקליות כי הוא פוחד להישאר לבד, בלי שבט. העניין הוא שיש שבט אחר, גדול יותר – והשבט הזה נמצא בחוץ. למשל שבט ה-BDS הגדל והולך בעולם. אלה בעלי הברית שלנו כי אין לנו בני ברית בתוך השבט המקומי. תגובה לאורי אבנרי
השנים האחרונות בשיח המזרחי מסמנות שינוי כיוון משמעותי: הזרם המרכזי והבולט הצליח לפרוץ אל מחוץ לחיקו החם של השמאל הרדיקלי ודמותו של הפעיל המזרחי, האינטלקטואל, החילוני והאנטי-ציוני מפנה את מקומה הבלעדי למגוון רחב יותר
המעשה הנפשע של דוד אדמוב, כמו תנועות "הסרבנים הגיבורים", הם לא יותר מאנקדוטות שהמערכת מייצרת. צריך לשאול, מהן הנסיבות הפוליטיות, מהי אופייה של המערכת, שמייצרת קלגס? האם סירוב פקודה, למשל, הוא בכלל אופציה מבחינתו של דוד אדמוב?
העובדה שגדעון לוי וסער סקלי הפכו לדמויות ריאליטי כה מוצלחות, בעוד נשים בעלות דעות דמות לא זוכות לאהדת הקהל או לחיבוק הטלוויזיוני, נעוצה אולי בהיותם הצאצאים של יפי הבלורית והתואר המיתיים. תום מהגר צפה ב"מחוברים 2" וחשב שהנה עוד רגע קט וגדעון לוי שב למוטב
בעוד שפעילות נגד הכיבוש ובעד זכויות אדם היא משאב המתורגם לשעתוקה של הגמוניה פוליטית אשכנזית, הפעילות עם מזרחים עלולה להיות לא מתגמלת וכרוכה במתחים. תום מהגר מברר מדוע השמאל הישראלי אינו מכיל את המאבק המזרחי במסגרת מאבקיו הפוליטיים
אם אכן תזכה קואליציית השמאל הרדיקלי "סיריזה" להרכיב את ממשלת יוון, איזו מין ממשלה זו תהיה וכיצד תחלץ את המדינה מהמשבר העמוק מבלי להיכנע לתכתיבים של האיחוד? והאם מדובר במהפכה? מתן קמינר על הבחירות היום ביוון
הפגנת השמאל במוצ"ש תחת הסיסמא "אין צדק חברתי בלי סיום הכיבוש" היוותה מעין הצהרה שמקומו הטבעי של השמאל הוא בלימבו שמחוץ לסדר הפוליטי. זוהי עמדה רטרוספקטיבית של מטיפנים שרוצים לומר את הדבר המוסרי, הגם שאין לו כל השפעה על המציאות
פעיל השמאל יונתן פולק ייכנס לשלושה חודשים בכלא בעקבות מחאה על הסגר בעזה. פולק: "אלך לכלא בראש מורם. תהיה זו מערכת המשפט שתצטרך להשפיל את מבטה בפני סבלם של תושבי עזה"
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
