היסוד החתרני הנישא על גבם של הדימויים הקולנועיים יכול לעודד אותם לדמיין מציאות חלופית המעניקה מקום ליסודות ולמאפיינים הנדחקים לשוליים בסדר החברתי הקיים. יוסי יונה על האסתטי והפוליטי בספרה של מירב אלוש לברון “לנגד עיניים מזרחיות”
בשבוע שעבר התקיים כנס רב משתתפות ומשתתפים לציון יובל לפנתרים השחורים ו-40 שנה ל”לא נחשלים אלא מנוחשלים” של שלמה סבירסקי. להלן דברי הפתיחה של גל לוי ודברי הסיכום של יאלי השש, ממארגני הכנס
אני כמובן שונא מלחמות, אבל זו האופציה היחידה העומדת בפני חילונים, דמוקרטים וחלק גדול מהמסורתיים, שבעוד שלושים שנה לא יצליחו לחיות כאן בחופשיות. מחשבות על סדרתו התיעודית החדשה של רון כחלילי, “מלחמות היהודים”
“המרוקאים החדשים” היא לכאורה מצעד ניצחון על הבושה, שנועד לשמח את ההמונים. אבל היא הופכת את המרוקאיות למותג נוטף מתיקות ומתינות, תוך הפניית גב בוטה להיסטוריה של מאבק ולשאלות מתבקשות • שלוש הערות על תרבות ופוליטיקה בשולי סדרת הכתבות המדוברת של אבישי בן חיים
עלייתן ונפילתן של הרשתות החברתיות, פמיניסטיות דור 4, ימין ושמאל, ניאו-ציונות וגם מילון עברי מחודש. כותבות וכותבי העוקץ מהרהרים בעשור שחלף ♦ פרויקט מיוחד
הבעיה שעולה בסדרה “הנערים” לא יכולה להיפתר על ידי המערכת, משום שהמערכת היא זו שיצרה את “הרוצח המזרחי” וכעת חייבת לנקות את עצמה על חשבונו. ועל הדרך, גם להרוג את השליחים
איך פעילי שמאל אשכנזים, שרובם הרוויחו מחלוקת השלל הציונית, יכולים להתחבר לקורבנות של אותה חלוקה – המזרחים והפלסטינים? על איזה פערים צריך לגשר ואיזה דפוסים מונעים חיבורים אמיתיים? מאמרו של ראובן אברג’ל מתוך “השמאל העצמאי בישראל 1993-1967”, אסופה חדשה לזכרו של נעם קמינר
הסדרה “הנערים” מוכיחה שישראל לא מסוגלת להבין את עצמה. לא את השסעים שבה, ולא את החפיפה ביניהם. היא איננה מפחדת להציג ביקורת פוליטית מזרחית על ההתרחשויות המזעזעות של קיץ 2014
את היידגר היה מזמן לשיחה צפופה, עם נוער ישראלי היה מדבר על מה שחשוב יותר מרגבי הארץ, ומבחינתו תל אביב היא העיר מס’ 1 בעולם, ללא תחרות. עם צאת ספרו “אמזלג”, יוסי סוכרי משיב על שאלותינו הנוקבות
במלאת 100 שנה ל”כוכב הגאולה” מאת הפילוסוף הגרמני יהודי פרנץ רוזנצוויג, מתי שמואלוף משוחח עם חביבה פדיה על הרלוונטיות של החיבור המהדהד הזה לדיון הפוליטי, החברתי, היהודי והמזרחי בימינו