אין שום סיבה שאדם סביר יתנגד לרוב ההמלצות בדו”ח ועדת ביטון. נקודת המבט היא לעתים ציונית לפני הכל, אבל הוא כולל גם תיאור עשיר ומעניין של המציאות ושל מערכת החינוך הישראלית. נותר לראות כעת האם בנט הוא עוד פוליטיקאי שגוזר קופון על גבה של יהדות המזרח
בנאומה בועידת התרבות עשתה מירי רגב את המעשה הרדיקלי של איגוף השמאל משמאל – דווקא שרת התרבות הימנית חצתה את הקווים עם אג׳נדה של צדק חברתי-תרבותי בלתי מתפשר. ניתוח מעמיק של האג׳נדה של רגב וההתנגדות העצומה כלפיה
״חוק נאמנות בתרבות״ של השרה מירי רגב שוכח שממשלה מכהנת אינה רק של תומכיה, אלא גם של מתנגדיה – וגם להם שייכים כספי הציבור המממנים את התרבות. החתירה לסטנדרטים מוחלטים בתקציבים לאמנות היא עוד צעד בדרך למות התרבות בישראל, והויכוחים העזים שהיא מעוררת
כיצד האשכנזיות השתנתה מנקודת מבט של אשכנזים מדורות שונים – מתרבות למעמד, משקופה לנראית, מעבה לרזה. חלקים נבחרים מתוך מאמר בספר “מראי מקום: זהויות משתנות ומיקומים חברתיים בישראל”
הדיון המזרחי הנוכחי מתמקד ברובו בסוגיות תרבותיות חשובות, דוגמת “מאבק השטרות”, אך משוקע פחות מדי בסוגייה לא-פחות מכריעה: העברת השטרחובסקי מכיסים אשכנזים לכיסים מזרחים
אם לא נשכיל להבין שישראל אינה שוכנת בצפון השאנן של אירופה אלא במרכזו התוסס של המזרח-התיכון המיוסר, אורבת לנו סכנה קיומית חמורה. בלעדי להעוקץ: הרצאתו המלאה של סמי מיכאל בכנס הבינלאומי של האגודה ללימודי ישראל באוניברסיטת חיפה
טענות מסוג “הם חיים על חשבוננו” המופנות לעבר חרדים הינן התכחשות לזכות לתרבות, שהיא בעצם התכחשות לזכות לקהילה. ואיזה צדק חברתי יש בהתנגדות למימון מוסדות חרדיים, בעוד שמימון מוסדות האחוס”לים עובר כשקוף ואוניברסלי?
אנחנו מפיקים כמה מן התוצרים המשמעותיים ביותר של הארץ והזאת, חרף הקיצוצים המתמשכים בתקציבי התרבות והתנהלותם המפוקפקת של מוסדות כמו מוזיאון תל אביב. על מחאת האמנים
חיפוש אחרי כתביו של המשורר הטורקי הגדול נאזים חיכמת ברחובות איסטנבול, בימים בהם עוברים בישראל חוקי הנכבה והחרם למיניהם, הזכיר כי הצנזורה תמיד זמנית – אך אל לנו לעמוד מנגד