יש משהו מטלטל בלהיות חלק מהמון כה גדול, ועדיין להרגיש זרות כה גדולה. הבחירה לצאת להפגנות בכל זאת, כ”חזית הלא מיוצגים.ת” היא ניסיון לפעול בתנאים שלנו, כהפגנה בתוך הפגנה
הן מנסור עבאס והן איתמר בן גביר מציעים לחברה הישראלית את שבירת המוסכמה של הקו הירוק, של פנים ישראלי-יהודי וחוץ ערבי. שניהם מייצגים את הפוליטיקה של אירועי “שומר החומות”, שבה אין הפרדה בין “ביטחון” ל”ביטחון פנים” ושלפיה אותו “פנים” הוא הוא המפתח להבנת החברה הישראלית כולה, בין הים לירדן
ההחלטה על פסילת רע”מ-בל”ד ועופר כסיף התקבלה אתמול ברוב גדול, בזכות התמיכה של יש עתיד. בכך, לפיד ושותפיו עוזרים במו ידיהם למתג את כחול-לבן כשמאל החדש שצריך להוקיע, כטיבי במשוואה (המופרכת) “ביבי מול טיבי”
גנץ מצטייר כיונה עם עלה של זית, חרף גאוותו על החזרת עזה לתקופת האבן רק משום שזהות אשכנזית עדיין מהלכת קסמים על קבוצות רחבות בחברה הישראלית. את המחיר של השיח השקרי הישראלי ישלמו בעזה
בחסות אידיאולוגיית החיבוקי, נתבקשו השמאלנים ש”לא לעורר פרובוקציה” מול ברוך מרזל ואיתמר בן דביר שנחתו במאהל ברוטשילד. אבל אם קבוצה שקוראת ל”תל אביב יהודית בלבד” לא פוגעת במחאה – כנראה שזו לא המחאה שלי
לצלילי מוסיקת סוף העולם חוגגים אנשי כהנא חי ולוחמי ציון, בכיכוב ברוך מרזל, ברחובות אום אל-פחם. והשוטרים? הם היו פשוט מוכרחים להגן על הדמוקרטיה, בכוח. סרטון וצילומים
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
