בצל ההריסות החוזרות ונשנות של הכפר הבדואי אל-עראקיב, שתושביו אמורים לשלם למדינה את הוצאות החרבת בתיהם-שלהם, ישנו סיפור שעבר מתחת לרדאר – למרות שהוא נוגע לבריאות של כולנו. אולי מכיוון שהנפגעים העיקריים בו היו בדואים שרוססו בכוונה בחומרים רעילים וסובלים מנזקים שעד היום איש אינו לוקח עליהם אחריות
קטעים מן הספר החדש ״סף המדבר, קו העימות״, בו בוחן איל ויצמן את עקירת הבדואים מהנגב הצפוני מנקודת מבט ייחודית ומראה כי אידיאולוגיית ״הפרחת השממה״ היתה מאז ומתמיד מטרה מוצהרת, שחרצה את גורל הבדואים שחיו לאורך סף המדבר
בסוף השבוע הקרוב תציג עמותת זוכרות באל-עראקיב את דו״ח ועדת האמת שלה, יוזמה ראשונה מסוגה בארץ המבקשת לחשוף את העוולות שעוללה ישראל לאוכלוסייה הפלסטינית בנגב
אחרי הפסקת צוק איתן, מה יבוא? התייחסות רצינית לדרום הארץ גם בעת רגיעה? פיתוח הנגב לטובת כל תושביו? פתרון שתי מדינות או מדינה אחת? כמובן שלא. מה שיבוא הוא סבבים נוספים של אלימות קטלנית. והאדמה. לה כבר נמאס. היא רוצה להקיא את כולנו
אחד היתרונות של מלחמת ההתשה שמנהלת המדינה נגד אזרחיה הפלסטינים הוא שמעשי האכזריות מטעמה הולכים ומיטשטשים, הופכים שיגרה. ובכל זאת, אסור לתת להרס (בפעם ה-70) של הכפר הבדואי אל-עראקיב להישכח
ט”ו בשבט הוא הזדמנות מצוינת להיזכר במה שמשכיחים יערות הקק”ל בנגב. היער הגרמני שניטע באזור להבים משתרע על אדמותיה של משפחת אבו פריח שעדיין נמצאות במחלוקת משפטית
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
