ושוב מועלות אותן טענות ישנות ומופרכות באופן נחרץ, במטרה להשיב לישראלים את מעמדם כקורבנות ולהשיב את הפלסטינים והערבים למקומם כאויבי הנצח של העם היהודי. טוב, נו, תחכום מעולם לא היה הצד החזק בתעמולה של אם תרצו
ישראל עשתה מאמצים רבים לקבע את שיח הסכסוך סביב 67′, מתוך עמדה שסיפור 48′ תם ושלאחריו נוצרה מציאות בלתי הפיכה. את הנחרצות הזאת מערערים ללא הרף תאבונם הגדול של המתנחלים בירושלים המזרחית וההתגייסות של הממסד להשביעו
לצד סיפור האסון, הנכבה היא סיפור של התעקשות, התמדה ותקומה של המיעוט הפלסטיני במולדתו אל מול ניסיונות ההשכחה האלימים של הציונות. לנכבה של היום-יום, לנכבה של שיר הערש, לא יוכל שום חוק
במקום להמשיך לפחד מחוק הנכבה מצד אחד ומזכות השיבה מצד שני, על ישראלים להגיע לתהלוכה לציון יום הנכבה בכפרים ההרוסים דאמוּן ורוּוֵיס. רק כך אפשר להתמודד עם העבר למען העתיד