מנשייה הייתה אמורה להימחק מההוויה התל אביבית, אלא שדווקא קבורת החמור שלה קיבעה אותה בזיכרון הקולקטיבי, והפכה את פארק צ׳רלס קלור לאחוזת קבר ללא מצבה. הנוכחות הזאת היא שאיפשרה לענת אבן ליצור סרט שהוא כולו תפילת יזכור • מגזין קולנוע דרום
הציבור והתקשורת הישראלים מזדעקים במקרים של ונדליזם בבתי קברות יהודיים ברחבי העולם, אך כאשר הדבר קורה בבית קברות מוסלמי ביפו, ועוד בערב יום השואה? ובכן, השתיקה רועמת
כמה דקות לפני התפילה למען נשמתו של מועתז מסרי שנרצח ביפו, עשרות צעירים שנראים ממש כמוני בוהים בחלל הריק עם דמעות בעיניים, חושבים איך זה שחברים שגדלנו עמם, עבדנו עמם, רבנו וצחקנו יחד, כבר לא בינינו
הקריאות לתפילה וצלילי פעמוני הכנסיות אינם אקטים פוליטיים, כי אם חלק אינטגרלי מזהותנו ומזהות ערינו. ״חוק המואזין״ שמלווה בסיסמאות שקריות על ״איכות חיים״ יהודית בלבד מוביל אותנו צעד נוסף לקראת הטרנספר של ערביי ישראל
צעדתי בהפגנה ביפו בשישי האחרון לא מתוך סולידריות, כי אם מתוך הכרה – הכרה בכך שאני חלק מקבוצה מדכאת, שגברים מדכאים נשים מדי יום ובעזרת כלים אלימים, ושגברים המאמינים בשוויון מגדרי חייבים לאתגר את עצמם באופן קבוע
המחאה נגד “ישיבת משה” שהוקמה בלב שכונת מגורים ערבית ביפו נמשכת וגם הערב (ב’) תתקיים עצרת מחאה. אך האם יצליחו הפעילים לאחד את השורות? בעת האחרונה ככל שהפעילים האסלאמיים החלו לקחת תפקיד מרכזי במחאה, הפעילים החילונים – ערבים ויהודים – החלו להיעלם
עוד בניין ביפו מיועד למכינה קדם-צבאית, הפעם של התנועה הרפורמית בשיתוף עם עיריית ת״א. הגיע הזמן לומר לחדורי תחושת השליחות שרואים בעצמם ״אור לגויים״: איננו מעוניינים באור שלכם, וביפו אתם הגויים
הסערה עקב ביקור המפכ”ל בתיכון יפואי, מדגישה כמה חשוב לפעול נגד פרויקטים לגיוס בני נוער מקומיים שייקחו חלק בדיכוי בני עמם – בעוד המשטרה מפעילה אלימות יומיומית כלפי הנוער ביפו
שיחה עם ילדי כיתה ד׳ בבית ספר מעורב לימדה את עבד אבו שחאדה על ההשלכות היומיומיות של הסכסוך והגזענות, שאינן חומקות מעיניהם לרגע. בדרך, הם לימדו אותו שיעור על אנושיות וחברות
תושבי יפו היהודים, שעברו לא מזמן ובמחיר מופקע לבתים ברחבי העיר, מרבים להתלונן על הילדים הערבים הנוסעים באופניהם החשמליים. הם שוכחים שיפו היא עיר, ובה קהילה, ותושבים שקדמו להם, וכן – גם בעיות חברתיות