המחאה החברתית תצליח דווקא אם תתעלם מהמלצות שונות להעביר תקציבים ממגזר זה או אחר, ודווקא משום שהיא מהפכה “של כולם”. תגובה למאמרו של יזהר אופלטקה בוויינט, שהפך את החרדים לשעיר לעזאזל
לאחר שהמומחים כשלו בהשקטת המאבק והעיתונאים כשלו במיסוכו, פנתה המדינה ושלפה תותח שלישי מהשק – תותח הקרימינליזציה. פינוי בכוח, הפיכת הפעילים לעבריינים בפועל וביצוע מעצרים המוניים מסמנים עידן חדש, אך המשימה הגדולה שלנו היא להמשיך את המחאה ולא לאפשר לשיח הדכאני להשליט טרור
הצעירים שבקושי היו בגיל המתאים להדליק נרות אחרי רצח רבין, עושים כעת מה שהמבוגרים לא היו מסוגלים לעשות אז – בניית זהות ישראלית סולידרית, המסוגלת לחיות בשלום עם עצמה כתנאי הכרחי לשלום עם שכנינו. ובעיקר, כזאת שלא תזדקק שוב ושוב למצוא אויבים חדשים
הזמן במאהלים אינו מתאפיין במקסימיזציה של הפוטנציאל האנושי, אלא בהמתנה הולכת ומתרחבת. וזה הכרחי וחשוב – משום שלא האדם יוצר את המהפכה, אלא המהפכה יוצרת את האדם
ועל כן יש לחשוב איך לממש את המהפכה: הקמת מפלגה חדשה, תמיכה נוספת בחד”ש, השתלטות על מפלגות קיימות, וכמובן חיזוק ארגוני עובדים קיימים הם רק חלק מהאפשרויות
מה שמפריע למבקרי המחאה מימין זו התחושה שגנבו להם את המונופול על קביעת סדר היום הלאומי: החלפת השיח הלאומני אודות שטחים ואויבים מבית בשיח אזרחי של זכויות וצדק חברתי
רוח העמימות ששרתה על הפגנת הענק במוצ”ש מוכיחה שמהפכה אמיתית צריכה להעז: להפסיק לפחד מהקשר בין חברתי לפוליטי, להציב דרישות חד משמעיות לנבחרי ציבור, להשתמש ברטוריקה עשירה בידע. מהפכה אמיתית מוכרחה להפנות אצבע משולשת כנגד הסדר הקיים