פוליטיקת הזהויות שהשתלטה על השיח מבקשת לקבע תפיסה שלפיה מטרתה של אמנות אינה להוות גשר תרבותי וזהותי אלא גדר, דגל ומבצר. רון כחלילי, כאחד מאדריכלי השיטה, מתמודד עם הרעה החולה של הגזענות בעזרת אימוץ הדיכוי והפיכתו לאידיאולוגיה
בסופו של דבר עיריית חיפה לא נכנעה למירי רגב, שיש לה חשבון לא סגור עם נפאר, ולא ביטלה את הופעתו של הראפר הפלסטיני בשל התירוץ המוכר של הסתה. מה צריך לקרות כאן כדי שנלמד לחלוק אלה עם אלה נרטיבים ולדבר עליהם בדרך פשוטה ופתוחה, גם באמצעות האמנות
אתם באמת רוצים שנחלוק כבוד למנהיג שלכם במותו על אף פשעיו, שנשכח ונביט קדימה? האמת שזו לא דרישה מופרכת. אבל תצטרכו לעבוד קשה, ותקחו אחריות שמחייבת את הפסקת הכיבוש והגזענות. רק אז יהיה ניתן לסלוח • יום הכיפורים תשע״ז
שרת התרבות מירי רגב טופחה לתפקיד ״מנהיגת העם האותנטית״ של המשטר הציוני. הנסיקה שלה חושפת ש״השיבה הביתה למזרחיות״ לא גרמה לה ולפנתרים החדשים להתגבר על הביטול העצמי שלהם, והכפיים הן כלל לא הבעיה – אלא למי היא מוחאת אותן
תביעתה של שרת התרבות לחלוקה הוגנת יותר של משאבים לתרבות מוצדקת ויש להיאבק למענה, אולם מימוש פרשנותה של השרה ל”צדק תרבותי” ייצור כאן מציאות אנטי-דמוקרטית, נעדרת חירות וצדק, ותרבות כנועה וירודה מטעם
בעקבות הסרטון של יוסי צברי מתקיים בפייסבוק דיון על זהות יהודית-ערבית – ושוב זה קורה בעיקר בעברית, עם קצת אנגלית וצרפתית, וללא השפה הערבית, ההיסטוריה הערבית, התרבות הערבית וההגות הערבית
ועדת ביטון, ילדי תימן, תקציבי התרבות: השמאל היה יכול לייצג את האינטרסים של הציבור המזרחי, אבל במקום זאת הוא בוחר שוב ושוב להגן בכל הכוח על השבט שלו. בסופו של דבר, מי שנענה לקריאות הוא הימין
בכל פעם שהאחר מרים קול, נוכח, מעלה ניחוח, כותב בשפתו, שר, רוקד, מחייך, מפלס את דרכו למרחב של השפה העברית, בכל פעם שהאחר קם ומתחיל ללכת, מבנה הכוח מתערער וגלי הימין מעלים קצף
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
