לפי הרטוריקה של שר השיכון, ניתן היה לחשוב שהתיקון לחוק הדיור הציבורי שעבר השבוע יאפשר לאם החד-הורית משכונת הארגזים ולמשפחה שממתינה לדירה כבר שנים ברובע ג’ באשדוד לקום ולשכור דירות נאות בגבעתיים השלווה, או אולי אפילו ברמת אביב הירוקה
חוק רשות מקרקעי ישראל ופסיקות בג”צ מנחים את הרשות לשקול שיקולים של צדק חברתי וצדק חלוקתי, ובכל זאת, הרשות מפרסמת מכרזים שכל עניינם הוא רווח פיננסי, כאילו מדובר בחברה בע”מ. על מכרז אחד יותר מדי
בשביל דובר עמידר, והשלטון, הטענה שהמדינה מחויבת קודם כל לאזרחיה ולקיומם, היא הסתה. ואם כך, בפה מלא אני אומרת: אני מסיתה. רותי לביא על מאבק לשינוי מציאות שהוא מאבק נגד אלימות
הסיפור של הדיור הציבורי הוא סיפור נשי על אלימות ממסדית המתחבאת מאחורי פסקי דין, חוקים ומדיניות המונעים מנשים מוחלשות קורת גג. בעקבות הפינוי האחרון של רבקה לוי
לא פעילי המחאה הם אלו שצריכים להתנצל על גורלו של משה סילמן – מי שצריכה להתנצל זאת המדינה, שגרמה לו להאמין שתעזור לו בשעת הצורך, לאחר ששילם מסים ותרם לה כל חייו. מי שצריך להתנצל זה ראש הממשלה. המחאה חייבת לדרוש את שינוי המדיניות
ליטל בר עונה לכל מי שקיבלו בית בירושה ושהוריהם מימנו להם את התואר הראשון, ובכל זאת תוהים למה לאם חד-הורית, שמלבד הדירה המתפרקת שאמא שלה קיבלה מהמדינה אין לה כלום, מגיע בית מהמדינה ולהם לא
ללאה שמי היו שתי ברירות: לפלוש לדירת עמידר או לישון עם ילדיה ברחוב. מאז, פעילי הדיור הציבורי בבאר שבע שומרים על הדלת לאורך כל שעות היום בזמן שהיא מבוצרת בבית, חמושים במצלמות ומחכים שכוחות הפינוי יגיעו. רנן יזרסקי מדווחת
כל עוד דיור בר השגה שהיסטורית היה שמור לעשירונים התחתונים, הפך לכלי שמאפשר לעיריות להיפטר מאוכלוסיות לא רצויות, כלום לא יצמח ממנו. יעל בן יפת על היום שבו מעמד הביניים ייכנס לרשימת הזכאים
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
