פוליטיקת הזהויות
-
זה בסך הכל גזען אחד: על הגנה עצמית של שמאלנים
ועדת ביטון, ילדי תימן, תקציבי התרבות: השמאל היה יכול לייצג את האינטרסים של הציבור המזרחי, אבל במקום זאת הוא בוחר שוב ושוב להגן בכל הכוח על השבט שלו. בסופו של דבר, מי שנענה לקריאות הוא הימין -
אל תגזימו עם הפוליטיקה של הזהויות
לפוליטיקת הזהויות שהפכה כה פופולרית במערכת הבחירות הזאת יש מחיר חברתי כבד – ויתור על קידומה של תפיסת “טוב משותף” לכלל האזרחים והקהילות. זוהי נקודת מפגש טראגית שלה עם הכלכלה הניאו-ליברליות -
אנו הסנטימנטלים: המאבק המזרחי כמשרתה הנאמן של התקשורת הניאו-ליברלית
כיצד נשאבו הפעילים המזרחים להיכל התהילה התקשורתית הניאו-ליברלי, וממש כמו היהודים המזרחים מהפריפריה (הנבחרים בקפידה על ידי מלהקות תוכניות הריאליטי) הם עוסקים אך ורק בהתבוססות ובזעקות על הזיהוי השלילי של מזרחים בעיני אשכנזים. זיהוי שלילי ותו לא -
סליחה, איך אני מגיעה מפה למוכרת הפלאפל המקורית?
ניסיון נוסף לעמוד על גבולות השיח של התרבות החזותית המזרחית בפריים-טיים – מקזבלן ועד זגורי אימפריה -
זהות שמאפשרת פשעים
“עניי עירך קודמים” הוא טיעון רווח בדיון הציבורי בישראל, אך משמעותו מסולפת והוא מגלם נרקיסיזם שמצדיק את הבלתי ניתן להצדקה. והכל תחת אצטלה של מוסר -
פרסי מידוני
אורלי נוי על דור שני של פרסים בישראל שסוף סוף מרשים לעצמם לחגוג את זהותם הייחודית. ואל תפריעו -
עלייתן וירידתן של זכויות האדם
הפרקטיקה והשיח של זכויות האדם התרחבו עם הזמן מתפיסה ליברלית צרה לתפיסות רחבות יותר. יש מי שמוצאים את האבולוציה הזאת מדאיגה, אך היא נגזרת מהשינוי בתנאים החברתיים-פוליטיים ולכן אין דרך חזרה. מבט אל לקחי העבר עוזר להבין את האתגר הנוכחי


