סרטו של דוד דרעי "סלאח, פה זה ארץ ישראל" עושה עבודה טובה בלשבור את הלב. דרך נקודת מבטם של תושבי ירוחם שרואים עכשיו בפעם הראשונה את "התמונה הגדולה" אנחנו יכולים לחוות את הייאוש, האכזבה ותחושת הבגידה העמוקה של הציונות והמדינה
מנשייה הייתה אמורה להימחק מההוויה התל אביבית, אלא שדווקא קבורת החמור שלה קיבעה אותה בזיכרון הקולקטיבי, והפכה את פארק צ׳רלס קלור לאחוזת קבר ללא מצבה. הנוכחות הזאת היא שאיפשרה לענת אבן ליצור סרט שהוא כולו תפילת יזכור • מגזין קולנוע דרום
נשמות כמו רלי, רתם, נתן, לנה, ליאן ועוד רבות רבות וטובות חיות כאן שקופות בינינו, נראות על ידי מתי מעט. וגם אלו שרואות מצליחות לסייע מעט מאוד. פה ושם. על הסרט התיעודי ״נשמות לוינסקי״ – שהוא לא רק סרט, אלא החיים של אנשים ונשים בלי בית
שני סרטים תיעודיים, "אז'י איימה" ו"המלכה חנטרישה", מתמודדים עם המזרחיות דווקא מנקודת מבט נשית, שמסבכת ופותרת בו בזמן את קונפליקט הזהות דרך שזירה של האתני במגדרי
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
