"סבורני שטעות בידך. אתה כראש המדינה העברית לא תוכל לגזול את אדמת הבידואים", כך אמר איש קק"ל יוסף וייץ לדוד בן-גוריון, מבלי להבין שמי שטועה פה, ובגדול, זה בכלל הוא. הצצה לדיונים בהנהגה הציונית ב-1948 – זרעי הפורענות של תוכנית פראוור ב-2013
ט"ו בשבט הוא הזדמנות מצוינת להיזכר במה שמשכיחים יערות הקק"ל בנגב. היער הגרמני שניטע באזור להבים משתרע על אדמותיה של משפחת אבו פריח שעדיין נמצאות במחלוקת משפטית
אנחנו עושים הכל, אבל הכל, כדי לסייע לכם, חלשים שכמוכם, נטולי השכלה ויכולות – רק אל תנג'סו עם דיור ציבורי, אזרחים ותיקים, שטחים פתוחים וכו', טוב? אסף רז קורא בין השורות של ההזמנה לוועידת הנגב ה-5
זיכרון ילדות מהדהד לי בראש כשאני חושבת על ט"ו בשבט. אני, בבית הספר היסודי, יוצאת לטיול נטיעות לכבוד חג האילנות. ואז ניצב לנגד עיני מראה החורבן של אל-עראקיב
תביעות שמזרחים ופלסטינים נלחמים עליהן שנים כמו דיור ציבורי או הפסקת הריסות הבתים, מתקבלות בחפץ לב רק כאשר הן נישאות על כנפי המהפכה החברתית ומתורגמות משיח קולקטיבי לשיח אינדיבידואלי. מחאה על תנאי
הנטיעות על האדמות שנושלו מתושבי אלעראקיב נעשות במסווה "ירוק", בעוד נציגי קרן קיימת לישראל משתתפים בדיוני האו"ם על הגנה בת קיימא ועל שמירת זכויותיהן הסביבתיות של אוכלוסיות מקומיות