יכולה להיות ביקורת רבה וצודקת כנגד ״שוברים שתיקה״ אבל המשקל של חשיפת העדויות שלהם הוא לחלוטין לא מובן מאליו בחברה שמדחיקה ומשתיקה. השאלה החשובה באמת היא: איך אנחנו המזרחים יכולים ליצור תנועת שלום, למען הורינו ולמען ילדינו?
עבד אבו שחאדה, אקטיביסט יפואי וסטודנט, מספר על החזרה ללימודים לאחר הפרות הסדר ביפו. מול ההסתה הפרועה של הימין כנגד ערבים אישית וקולקטיבית, גם הסטודנטים השמאלנים ממלאים פיהם מים
בעיבוד שלו ל״המלט״ שמוצג כעת בהבימה, החליט מאור זגורי להשמיט את המלה דנמרק מן האמירה המפרסמת ״משהו רקוב…״, ולזרוק אותנו לעולם של מלחמת אחים/מלחמת אזרחים, נטול אופוזיציה של ממש. עולם שאיננו מאד שונה ממה שקורה מחוץ לכתלי התיאטרון
העצרת לזכר רבין איחדה שמאל וימין תחת סיסמאות ריקות של שלום ואי-אלימות, ולמעשה – חיזקה את הסטאטוס-קוו וקראה לשלום עם המשך הכיבוש, בלי להעלות אף שאלה קשה
השאלה איננה האם אנחנו מסכימים להיות אויבים, אלא האם מי שנהנה מזכויות יתר מוכן לוותר עליהן. לא אם אנחנו מסכימים להיות אויבים, אלא האם אנחנו מוכנים לתת יד לשליטה ודיכוי או להעלים מהם עין
הפוסט הזה נכתב לרבים ורבות מהמזרחים החדשים שאינם רדיקלים, שאינם שמאלנים ושאינם חילוניים. מזרחים חדשים התומכים בכל לב בשרה מירי רגב, בשר אריה מכלוף דרעי ובשר משה כחלון. לכבודם, מעט חשבון נפש ועובדות היסטוריות ופוליטיות על קצה המזלג
השנים האחרונות בשיח המזרחי מסמנות שינוי כיוון משמעותי: הזרם המרכזי והבולט הצליח לפרוץ אל מחוץ לחיקו החם של השמאל הרדיקלי ודמותו של הפעיל המזרחי, האינטלקטואל, החילוני והאנטי-ציוני מפנה את מקומה הבלעדי למגוון רחב יותר
המאבק המזרחי הנוכחי תוקף בעיקר את השמאל על חטאו ההיסטורי נגד המזרחים. אבל פגיעה כלכלית, אפליה והסללה היו נחלת הימין והשמאל כאחד – ובפרט, נחלת ממשלת הימין בראשות נתניהו. מי שמתקיף רק את השמאל מספק לימין מסך ערפל, תחתיו הוא יכול להמשיך בעוול הכלכלי הנעשה לחלק גדול מהמזרחים
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
