לבתי החולים בעזה אין אמצעים להתמודד עם פציעות הגפיים הקשות של הנפגעים מירי צה״ל בהפגנות בשבועות האחרונים, וישראל לא ממהרת להעניק היתרי יציאה. רופאים לזכויות אדם מספרים על מצב הפצועים והמאבקים להוציאם לקבלת טיפול רפואי
דברים שהיו ברורים לפני 70 שנה כשצה”ל רק הוקם, למשל, שאסור לירות על אזרחים לא חמושים, נטשטשו עם הזמן ועם הכיבוש והפכו שקופים. גם סרטון הרשת שהעלו חבריו העולזים של הצלף מוכיח זאת
יריות נטולות היסוס ברחובות, חדרי שב״כ בהם דולק האור עד מאוחר, עקירת המשפחות, דיין ושרון במסוק מעל רפיח. העיקר היה לסיים ב׳שלום׳ את הסיוט הזה וללכת הביתה. פאק עזה • זכרונות מרים, מחודדים, מישירי מבט של חייל המילואים מחטיבה 8 אמיר בן-פורת משנות כיבוש הרצועה • 50 ל-67
לאחרונה, נידונה בפני ועדת החוץ והביטחון חוות דעת שכתב פרופ’ אבי בל, לפיה רשאית ישראל להפסיק את אספקת החשמל והמים לרצועה. בחוות דעת נגדית, כותבת קבוצת משפטנים ומשפטניות כי המסקנות של בל מוטעות מן היסוד ואינן משקפות את מחויבויותיה של ישראל כלפי אזרחי הרצועה – לא לפי בג”ץ ולא לפי…
פוליטיקאים יקרים: אתם מוציאים מיליונים על הטילים המשובחים ביותר ועל גיוסי מילואים מאסיביים על מנת ליצור הרתעה. עם זאת, אתם ממשיכים להעדיף הון על פני עבודה, לנצל כוח עבודה זול, חלש וחסר ביטחון תעסוקתי גם בתקופות של איום ממשי על חיי העובדים
אתה מקבל שיחת טלפון מן האויב הישראלי, לפנות את ביתך, כדי שיוכל להשלים סיבוב הפצצות נוסף בתוך עשר דקות. נסו לדמיין יחד איתי מהן עשר דקות. עשר דקות שבעקבותן תושלם מחיקת ההיסטוריה הקטנה שלך מעל פני האדמה
החלטתי לנפץ את המיתוס הישראלי המקובל על כך שישראל עזבה את הרצועה ומאז אין לה שום אחריות למה שקורה שם (“יצאנו משם, אז מה הם רוצים מאיתנו?”), ושהיא רק מגיבה לירי הטילים. המציאות הרבה יותר סבוכה מכך. המלה “מצור” אומרת לכם משהו?
בעוד נציגי הממשלה היוצאת מבינים שכל תוכנית מדינית בת-קיימא שמתייחסת לרצועה חייבת לקחת בחשבון את הקשר בינה לבין הגדה, ותומכים בהקלות בסגר, ישנם אנשי שמאל התומכים בהתנתקות מוחלטת של ישראל מעזה