במסגרת המסע האובססיבי לסילוק נתניהו, הולבנו חטאיו של ליברמן והוא הוכתר למוציא-ומביא החשוב והנכבד בבחירות האלה. החדשות הטובות הן שההכרה בתעמולת השנאה של ישראל ביתנו מתחילה לחלחל לשכבות חדשות
מול צעדיה האנטי-דמוקרטיים של ממשלת ישראל הנוכחית נעשה ברור: אין מחנה פוליטי המציע אלטרנטיבה ראויה. השמאל הישראלי איבד את הפלסטינים, המזרחים, העולים. הימין מסית נגד ערבים ומפר זכויות אדם. מינויו של ליברמן הוא רק צעד נוסף בהדרדרות המוסרית של ישראל
פעם אחת ולתמיד: פירוק האיוולת הכאילו מתונה הזאת של ליברמן שנקראת "אריאל לישראל, אום אל-פחם לפלסטין", או בכלל – הרעיון ההזוי הזה שניתן להזיז קווי גבול מעל לאוכלוסיות
ההתמוטטות במזרח התיכון מראה לנו עד כמה הרגעים שבהם אנו חיים הם קריטיים. איני חושב שהשמאל הציוני בישראל מסוגל להנהיג שינוי. השינוי יבוא כשהימין יבגוד בבוחריו. כרגע דומה שהבחירה בפועל תהיה בין שתי אידיאולוגיות ימניות הרסניות
יאיר לפיד יוכל לספר שהביא לשוויון בנטל, ליברמן יספר שהביא משילות, בנט יספר שיכריח כל ממשלה לערוך משאל עם על הסדרים מדיניים. ואת? תספרי שהיית נאמנה? מכתב פתוח לח"כ עדי קול
כדאי להשקיף מקרוב על מה שקורה ברוסיה כדי להבין מה עלול לקרות גם כאן, ובעיקר כדי למנוע את זה. רונן וודלינגר הדברים הנפלאים שקורים כאשר מושג החופש מתבטא בעיקר בתחום הכלכלי
ממשלת נתניהו-ליברמן עמדה על שני יסודות מרכזיים: הקפיטליסטי, שהיטיב עם בעלי ההון, והלאומני, שעסק בהפחדה והסתה נגד ערבים ושמאלנים. לממשלה כזאת לא מגיעה הזדמנות שנייה – תפקידה ההיסטורי של תנועת המחאה הוא להביא להחלפתה
