העיר השחורה נמצאת במרחק יריקה מהעיר הלבנה, ובכל זאת מצליחה להסתתר מעיניו הבולשות אחר הזדמנויות של ראש העיר. כרמן אלמקייס מסבירה מדוע מי שמאמין בצדק חברתי צריך להדיר רגליו מאירועי הלילה הלבן ולהדרים לחגיגות הלילה השחור
הפגנת השמאל במוצ”ש תחת הסיסמא “אין צדק חברתי בלי סיום הכיבוש” היוותה מעין הצהרה שמקומו הטבעי של השמאל הוא בלימבו שמחוץ לסדר הפוליטי. זוהי עמדה רטרוספקטיבית של מטיפנים שרוצים לומר את הדבר המוסרי, הגם שאין לו כל השפעה על המציאות
הממשלה עושה הכל כדי לסתום את הגולל על האפשרות לשינוי, וכדי להסית את הקורבנות של השיטה אלה נגד אלה. אבל מי שרוצה צדק צריך להתנגד למלחמה ולגזענות, מי שרוצה צדק חייב להיאבק למען הדמוקרטיה. נאומו של רג’א זעאתרה בהפגנה אמש בתל אביב
הסטטוסים של החברים שלי בפייסבוק מלאים בתמונות מבלעין ובעדויות על פליטים שהותקפו, אבל לא מרבים לעסוק במאבקי השכונות. למה? תום מהגר על החיבור ההכרחי בין בלעין לתקווה
נתן שקרצ’י במסע ברחוב בו גדל בחולון, רחוב האחד במאי, בין המוסדות הציבוריים שהתקיימו עוד לפני קום המדינה והאנשים המהווים מקור לתקווה והשראה עבורנו ועבור מובילי המחאה החברתית
משה שריקי על משמעות המושג “כבוד” כדבק המאחה בין פרספקטיבות שונות של קבוצות שונות על זכויות אדם, וההכרח להשקיע קצת פחות אנרגיה בניגוח המחבר/ת, התובנות ו/או המתודולוגיה לטובת קידום השיח לכדי מעשה. בעקבות נסים מזרחי ויוני אשפר
הרגע הזה שבו נסדק סדק, שבו נפערת תהום קטנה של בלבול, הוא רגע שיש בו כדי לחולל שינוי בתפיסה ורצון להמשיך ולדבר. יריב מוהר על המחויבות לנהל דיאלוג עם מי שחושבים אחרת, ודווקא בעיצומן של פעילויות פוליטיות
האישה שאיתה ישב דני קושמרו לראיון בן ארבע שעות שונה מהותית מזו ששורטטה בכתבה ששודרה. חנין זועבי על היקף החיבוק שמעניק ערוץ 2 לצופה הישראלי בעל ההתנגדות העקרונית לשוויון זכויות
ליטל בר עונה לכל מי שקיבלו בית בירושה ושהוריהם מימנו להם את התואר הראשון, ובכל זאת תוהים למה לאם חד-הורית, שמלבד הדירה המתפרקת שאמא שלה קיבלה מהמדינה אין לה כלום, מגיע בית מהמדינה ולהם לא
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
