המהלך המקטב שמייחס למזרחיות מסורתיות, לאומיות, קהילתיות וחוסר יכולת או רצון לאמץ ערכים אוניברסליים אינו מאפשר סולידריות, בעיקר ברובד החברתי כלכלי, ומזניח היסטוריה שלמה של מאבקים
לנוכח הדיונים הערים המתקיימים מעל במות שונות בתקופה האחרונה, אולי הגיעה העת לשאול את עצמנו האם יש רק מודל אחד של מזרחיות? האם אנחנו עדיין מעוניינים במושג הזה? ואולי הגיעה השעה לחשב מסלול מחדש? הרעורים על מזרחים ועל מזרחיות
ספרה החדש של סמדר לביא חושף את חיי הנשים המזרחיות החיות תחת העינוי של המשטר הישראלי-ציוני. הוא משלב בין כתיבה אוטוביוגרפית ותיאוריות מורכבות ומשרטט תמונה פוליטית רדיקלית, מויקי כנפו ועד מחאת האוהלים
אינני יודע כיצד נשמעה השפה העברית לפני אלפי שנים וכיצד נכון חד משמעית לדבר עברית. מבטאים הם חלק מכל תרבות אנושית. אבל כאשר הבדלים בין כל כך הרבה אותיות נמחקים וכאשר עושר הופך לעוני – משהו הולך לאיבוד. אל תתביישו במבטא שלכם
השנים האחרונות בשיח המזרחי מסמנות שינוי כיוון משמעותי: הזרם המרכזי והבולט הצליח לפרוץ אל מחוץ לחיקו החם של השמאל הרדיקלי ודמותו של הפעיל המזרחי, האינטלקטואל, החילוני והאנטי-ציוני מפנה את מקומה הבלעדי למגוון רחב יותר
בעצם החיבור בין דמותו של נער מזרחי שהופרד מהוריו לזו של אדיפוס, מבעבע מעיין סתרים המבכה את הניתוק של ילדים מזרחים מתרבותם ה׳מפגרת׳. אולם בסיום המפתיע של הסדרה יש גם הזדמנות לתיקון. תובנות על חינוך יהודי רב תרבותי משיחות עם תלמידיי על מזרחיות ועל ״זגורי אימפריה״