במציאות הפוליטית והכלכלית בישראל נאלצות נשים רבות מדי להתמודד עם עוני, בדידות והדרה. השנה נוספו למסכת הקשיים השתלחויותיה של נבחרת ציבור. על אמהות חד הוריות ממרוקו עד ישראל בתמונה ובשיר
בגלי צה”ל נהנית עירית לינור מחירות מוחלטת לכנות את אורטל בן דיין “זונה” ואת אנשי שוברים שתיקה “זבל”. ככה זה כנראה באנומליה שבה העורך הראשי מכונה “מפקד”
מתוך המציאות המסוכסכת בישראל/פלסטין קשה לדמיין אופק של שלום, אך סוף מעשה במחשבה חדשה. יש לשאוב השראה מעולמות אחרים ולשנות מן היסוד מושגים כמו חברה, קהילה, דיאלוג ופיוס
עברייני המגדר הגדולים בכנסת הם דווקא גברים, אך בימים האחרונים הקצף יוצא על אשה אחת בלבד. במקום לפטר את ח”כ שמאלוב-ברקוביץ’ יש למגר את שנאת הנשים שקיימת בכנסת, איתה או בלעדיה
אין מה לנשום לרווחה על הרשעת קצב, בטח לא כאשר רואים את מאבקן של משפחות הקורבנות בכרמל – רובן מזרחיות, רוסיות, ערביות ודרוזיות – שנותנות לכולנו שיעור בזכויות אדם
וירג’יניה וולף כתבה: “אם יטול את העיתון הזה בידו בהכרח יתחוור לו, אפילו מתוך העדויות הפזורות האלו, שאנגליה (או ישראל, במקרה שלנו) נתונה לשלטונו של משטר פטריארכלי”. המוסף “תפתיעו אותנו” של “הארץ” הוכיח, 80 שנים לאחר מכן, את צדקתה
חברה שבה לא תתקיים אלימות כלפי נשים תהיה חברה שבה לא תוכל להתקיים אלימות כלפי הזולת. אולי כאשר זה יקרה, תשתנה החברה הישראלית ותוכל להסכים ליחסים של שוויון וכבוד לאחרים בתוכה – אבל אנחנו עדיין בתחילת הדרך
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
