לקראת הבחירות אי אפשר להסתפק באמירות כלליות, אלא לדרוש מהמפלגות תוכניות בהירות וברורות לגבי התקציב ותשובות להרבה שאלות קריטיות – ואת זה סביר להניח שהתקשורת לא תעשה עבורינו
ככל שיתמידו למדוד על חשבון לשפר, להעניש בתי ספר חלשים על חשבון טיפוחם – כך יגדילו את הפערים החברתיים, את הקיפוח, את אי-השוויון וימשיכו להאשים את הקרבן. על חשיפת נתוני המיצ”ב
האמונה העיוורת בכלכלה החופשית יצרה מצב שבו אי-השוויון התקבל בציבור כדרך הנכונה לפיתוח כלכלי, וזכה לביקורת מועטה במשך תקופה ארוכה. במהלך תקופה זו התאפשר להון לברוח עם הקופה ולהרגיש טוב עם זה. עכשיו מתחילה ההבנה לחלחל
הצהרותיו של נתניהו השבוע על חלוקת עוגות, ארוחות חינם וניהול משק בית מהדהדות את העובדה שקובעי המדיניות לא מתעניינים בגורלם של האנשים שבמקרה יושבים כאן, ומייצרים גלי פאניקה כדי להשתיק כל סוג של ביקורת. איציק ספורטא קורא בין הציטוטים
מאמרו האחרון של ד”ר אבי נוב ב”דה מארקר” הוא דוגמה טובה לכך שיש לחשוד בביטויים כמו זה שבכותרת, כאשר הפעם מתבצע ניסיון לדה-לגיטימציה של המחאה החברתית וקידום אידיאולוגיה שמרנית הקוראת לנו להסתפק בפירורים של עשירים. יוסי דהאן מסביר מה באמת אומר המחקר על הקשר בין העלאת מיסים לצמיחה
הממשלה הכריזה על הקצאת 100 מיליון שקל לבעיית חוסר הביטחון התזונתי, אבל תקצוב עמותות לחלוקת מזון הוא רק אמצעי נוסף לתקוע יתד בתרבות הנדבנות שהקפיטליזם מאדיר על חשבון ה”פרזיטים”. ככה זה: ביד אחת נותנים צדקה, בשנייה מעמיקים את אי הצדק
בספרה החדש אליזבת אנדרסון, אחת הפילוסופיות הפוליטיות החשובות כיום, עוסקת בניתוח אי-שוויון בין קבוצות שונות. הפתרון שהיא מציעה לחברות כמו החברה הישראלית, הרוויות במנגנוני סגרגציה שמבטיחים את הגדלת הפערים, הוא אינטגרציה חברתית