מורות וגננות במערכת החינוך אינן מסוגלות לתת מענה לכיתה הטרוגנית במוצאה. צריך לקוות שמתישהו ילד חום לא יהיה בגדר “אמא, הנה כושי”, או גרוע מכך, ברוח המאבק הנוכחי, “אין שחור ואין לבן”. כי השוטר הלבן והאלים הבא כבר נמצא – בבית, בכיתה, בחדר הלידה, בבטן אמו
״אני פורשת את התמונות על הרצפה ומזכירה לה את נוה אליהו, את הים, וכמה עבודה היא יכולה למצוא ליד קניון הזהב. אבל אמא יושבת מכווצת. היא מאוד רצתה לעבור מהקרוואן למקום אחר ועכשיו שאנחנו כאן היא אומרת שאין לנו עתיד ואני לא מבינה אותה״. סיפור קצר על הגירה, צבע והתבגרות
שוב אלימות כנגד המוחלשים בחברה: אז מזרחים, עכשיו אתיופים. שוב האצבע מופנית כלפי ״המשטרה המקולקלת״, אך היא איננה הגורם אלא רק מבצעת צייתנית של מדיניות ממסדית. מוואדי סאליב ועד מחאת יוצאי אתיופיה
אנו דורשים לשחרר את יוצאי אתיופיה ממערכת היחסים הקולוניאלית בה הם חיים. אנו דורשים להיות אזרחים שווים, בלי שרי מאות ושרי אלפים הקובעים לנו את ההווה והעתיד, במסגרות שליטה שהוקמו כדוגמת ״מוקדי הקליטה״. מכתב לראש הממשלה
אחת לזמן מה עולה הקהילה האתיופית לסדר היום הציבורי. אמנם, הכרה במה שצריכה מדינת ישראל לעשות, היא צעד הכרחי, אבל באמת הגיע הזמן לעבור משלב ההכרה לשלב העשייה. דני אדמסו משיב לאריה עמית
משרד הקליטה בראשות השרה סופה לנדבר נכנס חזק ביוצאי אתיופיה, מ”התגידו תודה” ועד הקיצוץ הלא פרופורציונלי בתקציב קליטתם שנחשף אתמול. אפרת ירדאי על האפליה הממוסדת
המשפחות כושלות, לא מתפקדות ובעלות דפוסים בעייתיים, והממסד המטפל? לשון נקייה וצנזורה ממזערות את חלקו. שמוליק דוד קורא את השתיקות במחקר של משרד הקליטה על רצח של נשים יוצאות אתיופיה בידי בני זוגן
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
