מה הייתם אומרים על מבקר טלוויזיה שמשתמש בחוסר מודעות במילה ״פרחה״, טוען שהפוך זה קפה אשכנזי, רדוף על ידי שדים עדתיים שמדברים ב-ח׳ ו-ע׳ ובטוח שגנבו לו את המדינה?
למה ״זגורי אימפריה״, המייצרת את אחת האמירות המרתקות של העשור האחרון בטלוויזיה הישראלית, לא זוכה להכרה בטקס פרסי הטלוויזיה הקרוב? זה קשור כמובן גם למזרחיות אבל בעיקר – לאיך שהתעשייה הישראלית אוהבת את הטלוויזיה ה״איכותית״ שלה
אני חצי-חצי קלאסי ולא קלאסי: שם המשפחה שלי הוא אשכנזי, אך החזות שלי לא חד משמעית וכמעט בכל היכרות עולה השאלה ״מאיזה מוצא אתה?״ כמי שיש לו את הפריווילגיה הזאת, החובה שלי היא להשמיע את קריאת התיגר עבור מזרחים ומזרחיות כמוני
בנאומה בועידת התרבות עשתה מירי רגב את המעשה הרדיקלי של איגוף השמאל משמאל – דווקא שרת התרבות הימנית חצתה את הקווים עם אג׳נדה של צדק חברתי-תרבותי בלתי מתפשר. ניתוח מעמיק של האג׳נדה של רגב וההתנגדות העצומה כלפיה
״בלילות הראשונים, לפני שקמתי לתפילת הסליחות, התבודדתי עם המועקה בתוכי. עד לאחרונה, השפה ויכולת ההתנסחות היו עיקר כוחי מול תלמידים חסונים ממני. כמה שבועות בלבד של שתיקה כפויה ערערו את ביטחוני. השפה דממה״. פרק מתוך ״המרוקאים״, ספרו האוטוביוגרפי של דניאל בן סימון
היוזמה ״מזרחית משותפת״ מתייחסת בבירור להיררכיית הדיכוי בישראל, ונמנעת מרומנטיקה בנוגע לעבר ולעתיד המשותף של מזרחים ופלסטינים. בכך היא יוצרת אמירה חדשה על הרגע הנוכחי. מבט מהעולם דובר הערבית
גם בעוד אנחנו מטילים את עיקר האחריות לירי בחברון על קובעי מדיניות ומנהיגים, אסור לנו להסיר אחריות מהחייל המבצע בשטח. הדיכוי שהציב אותו בזמן ובמקום ההם אינו פוטר אותו מאחריות למעשיו – לקיחת חייו של אדם אחר, שבעיניו הוא אינו אדם כלל
בחדשות 10 שודרה כתבה על סגירת מרכז היום לקשיש בשדרות. אין ספק שידיעות כאלו, העוסקות בעוול הנעשה לתושבי הפריפריה, הן חשובות מאין כמותן. אך מדוע הודגשו רק ניצולי השואה הנפגעים מן המהלך ושוב הודרו קשישים אחרים?
תנועת ״תור הזהב״ נראית כהתפתחות פוליטית טבעית של ההתעוררות המזרחית בשנים האחרונות. אך לצד ההתרגשות, דרושה גם בשורה קונקרטית יותר ועמדות ברורות בסוגיות כמו דת ומדינה, מדיניות חוץ וביטחון
״אמנם לא זכיתי להשתתף באחת מההפגנות הגדולות של הפנתרים השחורים, אבל אני זוכה בימים אלו להיות חלק מהיסטוריה בהתהוות״: נופר עיני, ממייסדות תנועת ״תור הזהב – עכשיו תורנו״, מספרת על חוויותיה כפעילה בתנועה שעושה את צעדיה הראשונים