גם אם אינכם מאמינים במדינה שהפקירה אתכם מאז 48′, וגם אם אתם חושבים שמחאת רוטשילד היא שכפול של האידיאולוגיה הציונית, אנחנו זקוקים לעזרתכם – פנייה לפלסטינים ולפלסטיניות אזרחי ישראל
מהמאהל החרב בבית שאן ועד הקפה של פריד ברמאללה – מחאת האוהלים המתמשכת והאירועים הצפויים בסוף החודש לקחו את יובל בן-עמי לסיבוב ארוך ברחבי ישראל והגדה. מסע בספטמבר: חלק ראשון
דו”ח שגיבש ב-2007 פרופ’ מנואל טרכטנברג כחזון כלכלי-חברתי לישראל, נשען על תפיסת עולם ניאו-ליברלית, פוסח לחלוטין על מעמד הביניים העובד למחייתו ומתרחק ממדינת רווחה אוניברסלית. זה בטח לא מספיק לסיבוב הנוכחי ולמאות-האלפים שצעדו אתמול
מרגע שהפסקנו להתבייש והתחלנו להפנים שהצרות שלנו הן לא כישלון אישי כי אם בעיה חברתית, החלה תגובת שרשרת עצומה וצודקת. ומה טבעי יותר מלהכניס את השמאל לתמונה. על הקשר בין שמאלנים למחאת קיץ 2011
כל התביעות שהועלו על-ידי קבוצות המחאה בנושאים של דיור, חינוך, בריאות ועוד – חשובות. אולם אף אחת בפני עצמה אינה מתמודדת עם מנגנון העל שמאפשר לחסום ולרמוס אותן: חוק ההסדרים. על מה שבאמת צריך לדרוש מטרכטנברג
ההכנסות של העשירון העליון משחקות תפקיד עצמאי במערך הכוחות החברתי והכלכלי. יש בכוחן לקבוע כללי התנהגות חדשים; ולערער מדיניות ממשלתית בתחומי החינוך, הבריאות והדיור. פרק שישי בסדרת מאמרים מיוחדת על פירמידת השכר ושוק העבודה בישראל
השפה של המחאה מחפשת מילים חדשות ותוכן חדש למושגים ישנים. אל מול סימני הקריאה והוודאות של השיח הממלכתי היא מאפשרת ריבוי קולות, ביקורת וספקנות. אפשר גם לקרוא לזה קול נשי
מספרים לנו כי בעיית הדיור נובעת מהיצע נמוך, אבל טיעון זה מתעלם מהמתווכים – היזמים, הקבלנים ואחרים שמקבלים מהממשלה תמריצים רבים, ורק רוצים עוד. הפתרון הוא לחשוב על דירה לא כעל מוצר בשוק, אלא כעל מחויבות הממשלה לאזרחיה