משהו במחאה הזאת מאפשר מצב שבסופו היא תדחה מעליה את השותפות באפרטהייד. דרך איומי החרם על ישראל, והשאלה מהם המקומות שישראל, או תל אביב, אמורות להידמות להם – אולי פשוט מאסנו בבידוד של וילה בג’ונגל במזרח התיכון?
לישראל דרושה ועדת חקירה כלכלית, שתבדוק את התרחבות הפערים, העמקת העוני וכל שאר נושאי המחאה אל מול בכירי המשק האוצר. אך ועדת טרכטנברג החליטה לעמוד בקרן רחוב ולשוחח עם כל מי שעובר, בעזרת הרבה מאוד ניו-מדיה ומעט מאוד סמכויות ויעדים ברורים
בית העם התרבותי, אותו ניסו להקים בדב הוז, לא יקום שוב בשום מקום אם לא ניאבק בעיריית תל אביב, שבוחרת להשקיע בתרבות רק כאשר זו משרתת דימוי זוהר או מוגשת בחסות מסחרית כלשהי. מחשבות שהחלו בסיבוב במבנים הנטושים של “קריית הטבע”
עתידו של המאבק הנוכחי טמון ביכולת לייצר קואליציות חדשות, שבהן לקבוצות המוחלשות חלק שווה ערך – אחרת הן תמשכנה לזהות את האינטרסים שלהן במקומות אחרים. וזה בדיוק מה שלא הצליח בפעם האחרונה שניסו לעשות פה שינוי