“אם אתה הומוסקסואל שמכיר מישהו שמכיר מבוקש – ישראל תהפוך את החיים שלך לאומללים” – נראה שהמלים הללו של סרבני 8200 לא ממש הטרידו את ארגוני הקהילה הגאה, ששוב הוכיחו בשתיקתם כי עניינם אינו באמת הגנה על זכויות להט”ב, אלא בעיקר שימור כוחם וקשריהם עם הממסד
ואפשר להסתכל על המרחב הציבורי, ומול הדרישה הממסדית לציית – פשוט לסרב. וליצור התנגדות, ואמנות, להנכיח חופש במציאות של שלילת החירויות. נשלח להעוקץ בעקבות צילום ההכרזה בכניסה לעיר
אני לא יודעת מה היה קורה לי אם כילדה קטנה שלא גרה בתל אביב ולא מכירה עוד אנשים כמוה, הייתי צריכה לשמוע איך מגנים את מי שאני ומסבירים כמה זה לא בסדר. ספיר סלוצקר-עמראן על גילויי הלהט”בופוביה האחרונים
פוליטיקה של זהויות עוטה עליי שלל דיכויים ודגלים, ואני לא רוצה למחוק אף גוון. פנינה מולדובנו, שלא תשתתף במצעד הגאווה שיתקיים בסוף השבוע בתל אביב, עם מחשבות על פמיניזם, מזרחיות וגאווה
כן, גם השנה ארגון מצעד הגאווה נעשה בידי הומואים תל אביבים אשכנזים, אבל העיקר שלכאורה “כל אחת מוזמנת”. לצד זאת ההומו-לאומיות שוב זוקפת את ראשה בדמות הסיסמה הנבחרת “כל הארץ דגלים דגלים”. חגי קלעי על מאבק שלא כרוך בהצהרת נאמנות
חמש שנים אחרי שנקברה הצעת חוק שתכליתה למנוע את מצעד הגאווה בירושלים, ח”כ אריה ביבי שלף אותה מחדש – הפעם כדי להצר את צעדיהם של קיצוניים ימנים בעיר. אלינור סידי על מהות הדמוקרטיה וחרבות פיפיות
עבור חברי הקהילה הגאה, כל פגישה עם רופא/ה עלולה להיות טראומטית; מי שבנוסף הינם חסרי מעמד, חוששים לגשת לטיפול שמא יוסגרו ויגורשו. על מערכת הבריאות להסיר כל חשש של כל אדם – מכל המינים, המגדרים, הלאומים והדתות – מקבלת שירותים רפואיים
מצעד הגאווה שייערך ביום שישי הוא מסיבה ענקית שלכאורה מזמינה את “כולם” (לרבות תיירים הומואים עשירים מחו”ל), אך למעשה מדירה רבות ורבים אחרים/ות. המצעד הרדיקלי מציע אלטרנטיבה