כך הפקירה ההסתדרות, צלע שלישית להון ולשלטון, את העובדים והעובדות – הן חבריה הוותיקים והן אלה שחצו את הקו הירוק או נחתו בנתב”ג. פרק שלישי בסדרת מאמרים מיוחדת על פירמידת השכר ושוק העבודה הישראלי
לפני כמה חודשים נחלו העובדות הסוציאליות כישלון בניסיון לייצר סדר חברתי חדש, המחויב לשיקומה של מדינת הרווחה. היום מבין ציבור נרחב שאז התחיל מאבק על דמותה המוסרית של החברה בישראל
ההצעה של מנהיגי המחאה לקיים מו”מ שקוף, פתוח ומתועד היא מרחיקת לכת בעולמם של הפוליטיקאים ועסקני אגודת הסטודנטים. אלה, כמו עופר עיני, לא מוכנים לחרוג מנוהל הדיון החשאי בלי הכיסוי
על בית פוליטי לכלל האזרחים כאן. כי זה מה שמאפיין את מאבקי הדור הצעיר, מהדיור ועד לעובדים הסוציאליים: הם לא מוכנים לדאוג רק לעצמם, כפי שקורה בישראל המופרטת
בעוד מספר ימים ימלאו חודשיים לשביתת עובדי חיפה כימיקלים. העובדים השובתים אמנם נחושים להמשיך במאבקם הצודק והאמיץ עד להשגת מטרותיהם, אך זקוקים לכסף בקרן השביתה על מנת להצליח בכך
הנהגת ההסתדרות נזעקה לשירות חברות הקבלן כדי לשבור את מאבקן של עובדות הניקיון באוניברסיטת בן גוריון. כל מי שמגדיר עצמו “חברתי” צריך להסתכל להן בעיניים ולהילחם במהלך ההרסני של ההסתדרות
ההסתדרות היא ארגון בלתי דמוקרטי בעליל, ובחירותיו של העומד בראשו מעידות על אופורטוניזם. מאבק העובדים הסוציאליים והאומץ שהפגינו במהלכו עשויים לסמן את תחילתו של מרד לדמוקרטיזציה