ביבי כנראה עסוק בלהכין קליפים מצחיקים, להקדים את הבחירות, לריב עם דיסקין. מה אכפת לו מאיזו שכונה עלובה בדרום העיר שמתקוטטת בתוך עצמה. הטור השבועי של יעל בן יפת
התגובה לפשע השנאה כלפי פליטים ומהגרי עבודה בשכונת שפירא חייבת להיות תקיפה וחד-משמעית. אבל לצד זאת, יש לזכור כי צקצוק לשון מול טענותיהם של תושבי השכונה רק מוביל את מי שיכלו להיות בני ברית הישר לידיהם המגואלות שנאה וגזענות של הבן-גבירים והבן-ארים. אבי דבוש על ההכרח בהתארגנות קהילתית כנגד ההפרד…
מרכזים אותם ב”גטו”, דואגים ששכרם יהיה נמוך, לא בודקים בקשות למקלט מדיני, מאלצים אותם לישון בחוץ – ואשכרה למות מקור. רועי וגנר על היד המכוונת (והנעלמה) של השלטון הארצי והמקומי
לאחר שהמומחים כשלו בהשקטת המאבק והעיתונאים כשלו במיסוכו, פנתה המדינה ושלפה תותח שלישי מהשק – תותח הקרימינליזציה. פינוי בכוח, הפיכת הפעילים לעבריינים בפועל וביצוע מעצרים המוניים מסמנים עידן חדש, אך המשימה הגדולה שלנו היא להמשיך את המחאה ולא לאפשר לשיח הדכאני להשליט טרור
חולדאי יעשה הכל כדי להעיף את האוהלים מהעיר הבינלאומית שלו, אבל הם כאן כדי להישאר – כי הציבור, אותם מאות-אלפים שהסתובבו ואיישו את האוהלים, לא רוצה שדרה נקייה; הציבור רוצה צדק חברתי
בית העם התרבותי, אותו ניסו להקים בדב הוז, לא יקום שוב בשום מקום אם לא ניאבק בעיריית תל אביב, שבוחרת להשקיע בתרבות רק כאשר זו משרתת דימוי זוהר או מוגשת בחסות מסחרית כלשהי. מחשבות שהחלו בסיבוב במבנים הנטושים של “קריית הטבע”
עם תיקי הפנים והשיכון יכולים היו שרי ש”ס לדאוג שחייו של חולדאי יהיו קשים יותר, כשהוא מתמיד בסירובו העיקש לטפח את החינוך בשכונות הדרום בעיר. חנוטים בחליפותיהם האירופאיות, הם דואגים בעיקר לעצמם