ספרו של דני רובינשטיין על ע'סאן כּנפאני מציע זיקה היסטורית עניינית להתנגדות הפלסטינית כלפי המפעל הציוני – מעשה שבאווירה הפוליטית הנוכחית עשוי להיחשב חתרני
אדריכלי המצב הקיים חוזים את עלייתם הקרבה של סמוטריץ' ואזריה, ובעיקום אף מנסים להשיב את ההובלה לידי ה'ערכיים' (ערכי זה השקר שהינדסנו בנפשנו כדי לבצע זוועות מבלי להרגיש אותן בבטן). האקרובטיקה המוסרית מוגשת למצביעי ישראל בגיליון מיוחד של המגזין "ליברל"
האסטרטגיה הישראלית של הריסת בתי פלסטינים לצורך שימור משטר הכיבוש ופינוי מרחב להתנחלויות היא ותיקה וידועה. אלא שבגל ההריסות הנוכחי יש כמה חידושים, בין היתר – הנסיון המכוון לפגוע בתשתיות ובסיוע ההומניטרי לפלסטינים מטעם האיחוד האירופי
אם החייל מהתקרית בנבי סלאח היה פועל כפי שעשרות-אלפים היו רוצים, ויורה בילד המגובס? נו, אז היה מתנהל דיון ציבורי על הוראות הפתיחה באש, וזהו. מזעזע, אולי, אבל לא משנה את מאזן הנוחות של הישראלים
כשאנחנו יודעים מראש מה תפסוק ההלכה הליברלית, לא רק הסקרנות יוצאת נפגעת: הדיון על סגירת עסקים בשבת בתל אביב מזמן חשיבה מורכבת יותר מאשר כפייה וחופש, נאורות וחשכה, קידמה וקיבעון
סיפור האוניברסיטה באריאל הפתיע בעיקר בשל עמדתה של המועצה להשכלה גבוהה, שבשום שלב לא הציגה את העמדה הראויה שהייתה צריכה להיות הבסיס להתנגדות ופינתה בשקט את הבמה לכבוד האחות החורגת מל"ג-יו"ש ומפקד פיקוד מרכז
אמנם אין בסיס עובדתי להכללתה של ישראל עם מדינות כמו זימבבווה או ונצואלה בתחום זכויות האדם, אך אילו היו מאמצי החקיקה שיזמו והובילו נתניהו, ליברמן, אלקין ושות' מצליחים – הרי שאז הודעת הגינוי של ישראל באו"ם הייתה מדויקת למדי
דחו שופטי הרוב את העתירות נגד "חוק האזרחות" באומרם: אנחנו לא נרשום לכם, הציבור היהודי בישראל, "התאבדות לאומית". אבל מה בדיוק הם כן רשמו לנו בפסיקתם? חגי אלעד על רמיסתן של זכויות אדם בשם כוח שלטונו של החוק
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
