בדרך להפוך לאות מתה

ב-1992, לפני כמעט שני עשורים, הניחה הכנסת את הבסיס להפיכתה של ישראל לדמוקרטיה פרלמנטרית חוקתית. חקיקתם של חוק יסוד: חופש העיסוק וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הביאה את בית המשפט העליון להכיר בסמכותו לפסול חוקים הפוגעים בזכויות המוגנות בחוקי היסוד. למרות שהזכות לשוויון אינה מוגנת במפורש בחוקי היסוד, קבע בית המשפט פעם אחר פעם כי פגיעה בשוויון בשל השתייכות קבוצתית פוגעת בכבוד האדם, ובכך – כי חוקי היסוד מעגנים בתוכם גם את הזכות לשוויון. כדברי השופט חיים כהן: “הכבוד האסור בפגיעה והזכאי להגנה אינו רק שמו הטוב של האדם, כי אם גם מעמדו כשווה בין שווים”.-

ב-2011, במושב החורף של הכנסת, חוּקקה סדרת חוקים הפוגעים אנושות בעקרון השוויון. חוקים רומסי שוויון הם חוקים לא-חוקתיים, הפוגעים בכבוד האדם וסותרים את חוקי היסוד שלנו. יש שפירשו חוקים אלו כמכוונים נגד ציבור האזרחים הערבים. פרשנות זו מדויקת, אך לא ממצה. שכן ההתרסה שחקיקה זו מבטאת אינה מכוונת “רק” נגד האזרחים הערבים: היא מכוונת גם נגד יסודות המהפכה החוקתית, באתגרה את בית המשפט לעמוד על סמכותו או למחול עליה, להפוך חקיקה זו או להשלים עימה. הפגיעה שפוגעת הכנסת בכבודם ובזכותם לשוויון של האזרחים הערבים מחוברת בטבורה להפיכתה של המהפכה החוקתית לאות מתה, שכן חקיקה הפוגעת בשוויון לא יכולה לעמוד מבלי לפגוע בעליונותם של העקרונות החוקתיים המגנים על השוויון.

החוקים הפוגעניים של הכנסת ה-18 – סיכום:

התיקון לפקודת האגודות השיתופיות – המוכר גם כחוק ועדות הקבלה – פוגע בשוויון בהיותו חוק המבקש להכשיר מנגנון הדרה של אלו שיימצאו לא-מתאימים “להשקפת היסוד של היישוב” או “למרקם החברתי” שלו. אם תכליתו העיקרית של החוק – הדרה של אזרחים ערבים מיישובים מסוימים – לא הייתה ברורה על פניה, בא יו”ר ועדת חוקה, ח”כ דוד רותם, וביאר: “החוק הזה בא להבטיח שבגליל ובנגב יוקמו יישובים יהודיים על-ידי אנשים שרוצים לגור בחברה יהודית. הם רוצים את זה ומגיע להם ויש להם את הזכות לכך, כי זו מדינה יהודית”.

תיקון מס’ 40 לחוק יסודות התקציב – המוכר גם כחוק הנכבה – פוגע בשוויון בהיותו חוק המבקש להשתיק ציבור שלם מביטוי מהותי של חלק מזהותו, באמצעות הפעלת מנגנון תקציבי של “הפחתה” על ידי ועדה במשרד האוצר. אולי ימנו שם כעת, לצד הממונה על השכר, גם ממונה על חופש הביטוי. חוק זה מוסיף להתרסה כנגד עקרונות היסוד באמצעות הפגיעה בשוויון גם פגיעה ישירה בחופש הביטוי, שכן “החופש להתבטא – במלים בלבד או במעשים מבטאים – הוא ביטוי מובהק לכבוד האדם ולחירותו”.

לאלו מצטרף התיקון לחוק האזרחות המאפשר שלילת אזרחות מאדם שמורשע בריגול או במעשה טרור. בהיסטוריה של מדינת ישראל, הורשעו הן יהודים והן ערבים בריגול או טרור. עם זאת, היחידים שנגדם הופעלה הסמכות הדרקונית של שלילת אזרחות היו ערבים. ואת אזרחותו של מי ישללו בעתיד, בעזרת החוק החדש? שוב, בא ח”כ רותם לעזרנו וביאר מעל בימת הכנסת בחגגו את השלמת החקיקה: “אין נאמנות – אין אזרחות”.

מול מגמה זו, חובה להקיץ. על מושב הכנסת היוצא ניתן לומר “תכלה שנה וקללותיה”, אך למרבה הצער על מושב הקיץ שהחל לא ניתן לומר “תחל שנה וברכותיה”. ההתרסה ההדרגתית – לא רק נגד זכויות היסוד, אלא בהתבסס על הפגיעה בהן גם כנגד סמכותו של בית המשפט להגן עליהן – היא תהליך מתמשך אשר מחולליו מבקשים להתמיד בו. הקואליציה הנוכחית אינה רק מתכננת לפרק בהדרגה את יסודות הדמוקרטיה החוקתית: היא כבר מבצעת זאת. אם כבודם של חלק מהאזרחים נרמס, כבודנו כולנו נרמס. אם מעמדם השוויוני של חלק מהאזרחים מעורער, זכויותינו כולנו מעורערות.

בית המשפט העליון יצטרך להכריע בשורה של עתירות חוקתיות נגד החוקים הנ”ל. בהכרעותיו הוא יקבע לא רק את מעמדם של האזרחים הערבים ובהחלטותיו הוא לא רק יגן על זכותם לשוויון. כמעט עשרים שנה לאחר שבאה לעולם, בית המשפט העליון יצטרך להכריע כיצד הוא נענה להתרסה של הכנסת כנגד המהפכה החוקתית.

הכותב הוא מנכ”ל האגודה לזכויות האזרח