מירב אלוש לברון
מרצה בבית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע״ש סטיב טיש באוני׳ תל אביב, חוקרת תרבות ופעילה חברתית
הפוסטים של מירב אלוש לברון
-
'גאולה': רוממות נפש והזדהות צלולה
אין בסרטם של יוסי מדמוני ובועז יהונתן יעקב פאתוס דתי וקולנועי, אלא ניסיון להביא לגילוי של האותנטי המגולם ביומיום. מסתבר שהגאולה הרבה יותר קרובה ליומיומי ממה שאנחנו מדמיינים ושקולה הוא קול עדין וחרישי -
דמוקרטיה היא הגנת האדם מפני ממשלתו
אין די בזעזוע מפרשת השחיתות שבכירים בישראל ביתנו מעורבים בה לכאורה. אין די בחקירה וענישה אינדיבידואלית. צריך להבין מה מאפשר לדברים האלו לקרות מלכתחילה ולשנותם. הכוונה היא לפוליטיזציה של מערכות ציבוריות ולהעדרם של מנגנוני פיקוח ובקרה פנימיים יעילים -
הלוואי שרק יימצאו בתוכנו הרבה דושינקות
בספרה החדש "דושינקא, נשמה", מחברת איריס אליה-כהן בין סיפורי הגירה וחיים, דורות ותרבויות, הקושרים את העיר התחתית של חיפה עם דימונה ואת הרי האטלס וקזבלנקה עם חרקוב שבאוקראינה. הרוסיות והמרוקאיות טבועות וספוגות בתוך הטקסט המרובד, מהוות מקום אשר אוסף אליו את הכאב והעונג של דימה, חנה, מואיז והדס -
איך הפסקתי לפחד והתחלתי לאהוב את הברודקאסט
גמר "אייל גולן קורא לך" היה שידור מזרחי גדוש, מוטעם וממובטא במובן הפוליטי הרחב של המילה, ויצר פתח ליצירת רב-תרבותיות אמיתית ושינוי של הרגלי צפייה. מירב אלוש-לברון בעקבות המאבק שהיתה שותפה לו לשידור הגמר בערוץ 2 (ומברוק לעדן אבוטבול!) -
לא בורקס, לא שיכוני בטון
בסרטו "בלדה לאביב הבוכה" כותב בני תורתי מחדש את הסיפור המזרחי בקולנוע הישראלי, ומציב במרכז הפריים את התרבות המזרחית תוך ויתור על המבט ההגמוני האשכנזי. ואת זה הוא עושה דווקא בעולם דמיוני ללא זמן ומקום קונקרטיים -
מצבה של הממלכה השביעית בכי רע
הפגיעה האנושה בפלורליזם העיתונאי והחדשותי בישראל מבהילה יותר לנוכח שנת הבחירות הקרבה. בינתיים לשכת רה"מ שולטת, העיתונות המודפסת במשבר מתמשך כולל גלי פיטורים ו"הארץ" עדיין מדושן עונג -
התמונה המלאה
הצעת חוק חדשה המשנה משמעותית את הסדרי הרגולציה על חברת החדשות, עשויה להביא לשליטה של בעלי ההון במה שקורה על המסך שלכם – שגם כך סובל מסיקור מגמתי בנושאי חברה וכלכלה. עיתונאים ועיתונאיות, השמיעו קול