סירובו האמיץ של שחקן הפוטבול האמריקאי לעמוד בהמנון במחאה על היחס לשחורים בארה”ב מספק חומר למחשבה לגבי מחויבותם של ספורטאים ערבים, אשר למרות הכל בוחרים לשחק בקבוצות ובמוסדות ישראלים, וחמור מכך – לשתוק את עמדותיהם הפוליטיות
המחאה נגד “ישיבת משה” שהוקמה בלב שכונת מגורים ערבית ביפו נמשכת וגם הערב (ב’) תתקיים עצרת מחאה. אך האם יצליחו הפעילים לאחד את השורות? בעת האחרונה ככל שהפעילים האסלאמיים החלו לקחת תפקיד מרכזי במחאה, הפעילים החילונים – ערבים ויהודים – החלו להיעלם
ליברמן חתם על צו המכריז על ״אלחראכ אלשבאבי״ כהתאחדות בלתי מותרת בישראל. הבעיה היא, שההגדרה של ה״תנועה״ הזאת כל כך רחבה – שהיא חושפת את כל הפעילים הפוליטיים הפלסטינים למעצר מנהלי. ונחשו מי המרוויחה הגדולה?
עוד בניין ביפו מיועד למכינה קדם-צבאית, הפעם של התנועה הרפורמית בשיתוף עם עיריית ת״א. הגיע הזמן לומר לחדורי תחושת השליחות שרואים בעצמם ״אור לגויים״: איננו מעוניינים באור שלכם, וביפו אתם הגויים
הסערה עקב ביקור המפכ”ל בתיכון יפואי, מדגישה כמה חשוב לפעול נגד פרויקטים לגיוס בני נוער מקומיים שייקחו חלק בדיכוי בני עמם – בעוד המשטרה מפעילה אלימות יומיומית כלפי הנוער ביפו
שיחה עם ילדי כיתה ד׳ בבית ספר מעורב לימדה את עבד אבו שחאדה על ההשלכות היומיומיות של הסכסוך והגזענות, שאינן חומקות מעיניהם לרגע. בדרך, הם לימדו אותו שיעור על אנושיות וחברות
לחטוף מכות משוטרים זה לא עניין יוצא דופן אם אתה צעיר ערבי. אתמול בבתי הקפה ביפו עלו בעקבות סיפור הכאתו של מייסם אבו אלקיעאן ״זכרונות״ מאירועים דומים, ובכלל – המשטרה פה מתנהלת כמו חברת אבטחה שתפקידה לשמור על היהודים מפני הערבים
הרעד במערכת הפוליטית הישראלית מוכיח שוב שהכל אפשרי. אולי הגיע זמנה של הרשימה המשותפת לשאול את עצמה מדוע היא ממשיכה לסייע לשמאל ולאופוזיציה שוב ושוב, כשהתוצאה תמיד זהה: עוד גזענות, עוד הסתה
סרטו החדש של אודי אלוני עוקב אחרי סיפור אהבה סבוך בין צעיר וצעירה מלוד, ועל הדרך מעלה לדיון כמה מן הבעיות המרכזיות המעסיקות צעירים ערבים בישראל ואת העובדה שעצם קיומם הוא פוליטי – אם ירצו או לא ירצו
תושבי יפו היהודים, שעברו לא מזמן ובמחיר מופקע לבתים ברחבי העיר, מרבים להתלונן על הילדים הערבים הנוסעים באופניהם החשמליים. הם שוכחים שיפו היא עיר, ובה קהילה, ותושבים שקדמו להם, וכן – גם בעיות חברתיות