הקוד האתי: מסמך רשלני ומסוכן המשרת את הימין

בתחילת המסמך “קוד אתי של ההתנהלות הראויה בתחומי החפיפה בין פעילות אקדמית לפעילות פוליטית” שהגיש פרופ’ אסא כשר לשר החינוך נפתלי בנט, הוא מדגיש כי “הכללים המומלצים להלן משקפים את ההתנהלות הראויה לא משתמע מהן דבר וחצי דבר אודות המצב המצוי”. הדבר דומה לטענות שרה המשפטים איילת שקד וחברי הכנסת שיזמו ותמכו ב״חוק העמותות״, המגביל את הזכות לחופש ההתאגדות של עמותות השמאל, שהחוק אינו אומר דבר על המצב המצוי, אלא נועד להגביר את השקיפות ולהסדיר את ההתנהלות הראויה של ארגונים בחברה האזרחית בתחום העמותות. ההיתממות הזו של כשר מאפשרת לו להציג את עצמו ואת המסמך כנייטרליים פוליטית, ולא כמי שגויס ליצור מסמך עבור שולחו שר החינוך, שמטרתו היא להגביל את הזכות לחופש אקדמי של “האקדמיה השמאלנית”.

פשוט, פנו אליו אז הוא התגייס לתרום ממומחיותו ואין לזה שום קשר ל”מצב המצוי”. כלומר, תאמינו לו שהמסמך מנותק ממסע רדיפה של אקדמאים בעלי תפיסה פוליטית מסוימת, מהניסיון לסגור מחלקות על רקע פוליטי, וכן זה גם אינו חלק מ”ההשתלטות החוקתית” שמטרתה החלשת כל מוקד עצמאי של ביקורת על השלטון: ארגוני חברה אזרחית, בית המשפט העליון, מבקר המדינה, היועץ המשפטי, לממשלה, התקשורת, מוסדות אמנות, פסילת ספרים במערכת החינוך ואינדוקטרינציה לאומנית, עוד מהלך להפיכת הדמוקרטיה הישראלית לדמוקרטיה ריקה המאופיינת בעריצות הרוב.

המסמך הזה מחייב ניתוח מעמיק ונרחב יותר, אולם לפני שדנים באיום שלו על החופש האקדמי בישראל, יש לציין שמדובר במסמך רשלני בעל הגדרות עמומות, אי בהירויות וסתירות, וכנראה לא במקרה. עמימויות וסתירות מאפשרות לשלטון ולשלטונות האוניברסיטה לנצל אותן על מנת לדכא כל ביטוי ופעילות פוליטית שאינם נושאים חן בעיניהם. זה גם לא מקרי שבנט מאד מרוצה מהמסמך שיצר המומחה לקודים אתיים כשר. אני רחוק מלהגן הגנה מוחלטת על התנהגות האקדמיה הישראלית בכל הנוגע לחופש הביטוי ולחופש האקדמי – כך, כפי שמצביעה יופי תירוש, המלצת המל”ג לאסור על נשים ללמד גברים חרדיים פוגעת בשוויוון ההזדמנויות שלהן ובחירותן האקדמית, או כפי שמעיר דותן לשם, היעדרו של סגל אקדמי פלורליסטי יותר מזה הקיים על בסיס מצוינות, סגל הכולל יותר נשים, ערבים ומזרחים. אין צורך בצמצום מחמיר עוד יותר של החופש האקדמי, אלא להיפך.

עיקר המסמך עוסק באיסור הערבוב של מה שהוא מגדיר “פעילות פוליטית” ו”פעילות אקדמית”, לכן קריטי מאד לדעת כיצד מוגדרת “פעילות פוליטית”, שעל פי המסמך היא אסורה – כיוון שככל שההגדרה של “פעילות פוליטית” רחבה יותר, מצטמצם מרחב החופש האקדמי של מרצים ומוסדות. אתייחס רק לאחד משלושת המרכיבים של “פעילות פוליטית” המוגדרת כך במסמך:

“(ג) כל פעילות שיש בה תמיכה ישירה בעמדה מסוימת במחלוקת ציבורית מוכרת, הבאה לידי ביטוי מתמשך בכנסת ובשיח הציבורי, בזיקה ברורה למפלגה או מפלגות, בכנסת או מחוצה לה, או התנגדות ישירה לעמדה כזו, באופן מפורש”.

כלומר, כל אמירה של מרצה במהלך שיעור על נושא השנוי במחלוקת ציבורית בזיקה ברורה למפלגה או מפלגות (לא ברור מה משמעות הביטוי הסתום “זיקה למפלגה”, קשה לחשוב על נושאים רבים השנויים במחלוקת ציבורית שלמפלגות בכנסת אין זיקה להן), מחלוקות פוליטיות, חברתיות, תרבויות וכלכליות. ההוראה הזו זוכה לפירוט רב יותר בסעיף המטיל מגבלות על התבטאות של מרצים בכיתה. כך למשל, כשר מעניק גושפנקה מוסרית ומעשית למה שארגוני ימין המנסים לצמצם את החופש האקדמי, “אם תרצו” ו”מוניטור האקדמיה הישראלית”, חולמים עליו מזה שנים: על פי הקוד האתי, “מרצה יצטרך להיענות לבקשתו של סטודנט להבהיר את דבריו שיצרו אצל הסטודנט מראית עין של פעילות פוליטית לבין הדיסציפלינה של הקורס והסילבוס”. מרצים יצטרכו מעתה להסביר, או להתנצל, בכל פעם שסטודנט ידרוש מהם לדעת מדוע דבריהם אינם בגדר פעילות פוליטית ולהסביר איך הם קשורים לתוכן הקורס, ו”חבר הסגל יעשה זאת באופן ענייני, מפורט ומנומס או יודה בטעותו”. מרצים גם מחויבים להיענות לבקשות של סטודנטים להרחיב בנושאים, אסכולות ודיסציפלינות שאינן מצויות בסילבוס. שיעורים במתכונת “תכנית כבקשתך”.

כשר מציין שהמסמך אינו בעל מעמד משמעתי או משפטי, תכליתו היא חינוכית, “מגמה חינוכית משפרת על התנהגות שאינה ראויה”; זה לא מפריע לו להגניב מאוחר יותר הוראה שלמוסד יש סמכות לנקוט “צעדים נוספים לפי שיקול דעתו”, צעדים שאינם רק בתחום החינוכי. אני מניח שהיועץ המשפטי של משרד החינוך מרוצה מהמשפט הזה, הפותח פתח רחב למוסד לנקוט צעדים משמעתיים חמורים יותר.

הקוד הזה כולל כל כך הרבה הוראות בעיתיות לא רק מבחינה אתית, אלא גם מעשית. כך בפרק “כינוסים” כתוב שיחידה אקדמית תקיים כינוסים במגוון רחב של נושאים – אולם אם נושא הכנס עוסק במגוון צר, על היחידה לציין זאת במפורש. כאמור, לא ברור מה נובע מכך מעשית, אולי שבמודעה לכנס יצוינו גם הנושאים שעליהם לא ידובר בכנס? מה שברור זה שההוראה הזו תאיים מעל ראשיהים של מרצות ומרצים באקדמיה לפני תכנון כל כינוס אקדמי ותעודד אותם לפתח מנגנון של צנזורה עצמית.

לא במקרה הקוד האתי מקדיש פרק לקליניקות: המטרה הפוליטית היא בעיקר לקליניקות המשפטיות, למרות שעובדה זו אינה מצוינת במסמך. הקליניקות המשפטיות מרגיזות מזה שנים את שר החינוך והשלטון, הפעילות המשפטית והחברתית שלהן להגנה על זכויות אדם, של אלה שנמצאים בתחתית הסולם החברתי והכלכלי – עניים, מובטלים, אזרחים ערבים, פלסטינים מהשטחים, אסירים ועצורים, מחוסרי דיור, מבקשי מקלט עובדים מוחלשים ואחרים – פעילות המצביעה על תחלואיה של הדמוקרטיה הישראלית, נתפסת כפעילות פוליטית בלתי לגיטימית, וגם כאן בהגדרות עמומות של ״פעילות פוליטית״ הקוד מנסה להטיל את מוראו עליהן ולצמצם את פעילותן.

מחבר הקוד מתהדר בכך שהוא חובר לאור עקרונות החופש האקדמי של מוסדות האקדמיה בארצות הברית – טענה מופרכת לאור חלק מהמלצותיו. הזכות לחופש הביטוי המעוגנת בחוקה האמריקאית, מאפשרת פעילות פוליטית בקמפוס תחת מגבלות של מקום, זמן ואופן. בעוד הקוד האתי שחיבר כשר מאפשר למוסד אקדמי לאסור פעילות פוליטית של סטודנטים בקמפוס, עניין שכלל לא ברור שהוא חוקי. הוראה נוספת הפוגעת בחופש האקדמי נוגעת לאיסור החל על מרצה לא רק לתמוך בחרם אקדמי או לקרוא לאחרים לתמוך בחרם, אלא גם לבקר את התנהלות האוניברסיטה בה הוא עובד.

כשר לא מסתפק ברגולציה של התנהגות מרצים בתוך תחומי הקמפוס, אלא גם מרחיב אותה לפעילותם של מרצים מחוץ לאקדמיה, שם הם “מחויבים לגלות איפוק מתאים”. שוב, למעביד אין סמכות להתערב בחופש הביטוי של עובד מחוץ למקום עבודתו. כשר, שמן הראוי שהממונה על ההגבלים העסקיים תכריז עליו כעל מונופול שהשתלט על שוק הקודים האתיים, הוכיח שוב שאפשר לסמוך עליו שילבין כל עוול באצטלה מוסרית. אולם זה פחות חשוב, מה שיהיה מעניין לראות זה כיצד יגיבו למסמך הרשלני והמסוכן הזה המרצים והמרצות והמוסדות להשכלה גבוהה בישראל.