הקוטג' יותר מעניין

בעקבות האיום של משרד הרווחה לסגור שבעה מקלטים מתוך שלושה עשר המקלטים הפועלים כיום אני מציעה למדינת ישראל עיסקה. את תהיי אחראית שאנחנו לא נירצח, ואנחנו מבטיחות לסגור את כל המקלטים ולחסוך לך מאות אלפי שקלים (אולי אפילו יותר). בעקבות ההודעה של משרד הרווחה יצאו כל המקלטים וארגון הגג שלהם למאבק נגד ההחלטה התמוהה הזו. כאילו אין להם מה לעשות יום יום ושעה שעה במתן עזרה לנשים, ועכשיו עליהם להתפנות למאבק על עצם קיומם. התחושה הקשה המתקבלת היא כאילו יושבים להם פקידי/ות משרד הרווחה ומחפשים/ות כיצד להציק ולחבל בעבודת ההצלה שמבצעים ארגונים אלה.

כידוע, המקלט הראשון שנפתח בחיפה בשנת 1977 על-ידי חבורת נשים פמיניסטיות היה מקור לתקווה שחברה חדשה אפשרית ושנשים לא תצטרכנה להימלט מביתן בעתיד. התקווה נכזבה. מספר הנשים הזקוקות למקלט עולה משנה לשנה וגם המצב כיום, ללא סגירת ולו מקלט אחד, עודנו רחוק מלהשביע רצון. הגיע הזמן שהמקלטים לנשים מוכות אכן ייסגרו והעבודה המדהימה הנעשית בהם במתן עזרה וטיפול ותמיכה וכח לנשים ולילדיהן תיפסק. כי ראוי שכל הנשים תוכלנה לחיות ללא אלימות בתוך בתיהן.

נראה שעניין מחיר הקוטג’ מסעיר את השלטון יותר מהדאגה לנשים מוכות שחלקן כבר לא יהיה בחיים מחר. מדינה שלמה שעוסקת בבטחון ללא הפוגה, בודקת אותנו בכניסה לכל קניון ובנין ציבורי, שקנתה מכונות שיקוף יקרות שבוחנות את תוכן התיקים שלנו, מדינה שתקציב הבטחון שלה הוא מהגדולים בעולם המערבי, לא מסוגלת לדאוג לבטחון של נשותיה.

אולי באמת הגיע הזמן לשאול את המדינה שאלות קשות ולהניח לפתחה את עניין בטחוננו: האם החיים שלנו שווים פחות? האם להשקיע בחיים של נשים ובתחושת הבטחון שלנו אינו נושא תקציבי ראוי? מה הוא התקציב המיועד לבטחון האזרחים במדינת ישראל, ומה חלקנו הנשים בעוגת הבטחון הזו.

נמאס לנו לחיות בפחד. ראוי שכל גבר יבדוק היטב בכליו שלו ובמעשיו הוא היכן וכיצד ראוי לו לשנות את התנהגותו כך ששום אישה לא תרגיש מאוימת או סובלת בגללו מתחושת פחד ואלימות. ראוי שאף אישה לא תירצח או תיאנס או תיפגע במכוון רק בשל היותה אישה. נמאס לנו להיות הקוטג’ של המדינה. על אחריותך מדינת ישראל וראי הוזהרת: האישה הבאה שתירצח – דמה בראשם של האוחזים בשלטון ובתפקידים במשרדי הרווחה והאוצר.

הכותבת היא חוקרת פמיניסטית ופעילה ב”אישה לאישה – מרכז פמיניסטי חיפה”

———

עוד בנושא:

כל אשה צריכה לדעת | דנית גוטפריד