מה נעלם מסיכומי השנה של רה"מ

ראש ממשלתנו חוגג את השנה הקודמת בתרועה רמה על הישגיו הכבירים בכל שדה פעילות אפשרי: הביטחון בשמים (בעיקר תקציב הביטחון), ישראל מחנכת את ארה”ב ואיראן רועדת מפחד. גבולות המדינה מוגנים, בעיקר מפני פליטים אשר גורלם רע ומר. ובאשר לכלכלה – מה לא נעשה כדי להפוך את החיים פה לגן עדן עלי אדמות. זה שזה לא מצליח לא ממש חשוב, עשרות אנשי יחסי הציבור במשרד רה”מ ובעיקר איש יחסי הציבור מספר 1, שהוא במקרה גם ראש ממשלה, ממשיכים למכור את מרכולתם, ונראה שיש מי שקונה. בימים האחרונים פורסמו כמה דוחות שבהם מצטיירת תמונה שונה מזו שמציגים היחצ”ן וחבורתו.

אז אם אתם בני ובנות 45 והושלכתם מעבודתכם כגרב משומשת, סביר שאחרי שנתיים רבע מכן/ם לא ימצאו עבודה. כידוע שוק העבודה שלנו גמיש ופועל לטובת כולם, מלבד מאשר לטובת העובדים, ואם הם ממש קשישים, כלומר בני 45, אזי הכלכלה המתקדמת שלנו דוחקת אותם לשוליים, ואין להם אלא להתלונן על עצמם שלא הבינו עד כמה טוב להם.

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה דיווח בשם “פני החברה בישראל“, ואיזה פנים נשקפות מהמראה, לא אלו שמספרים לנו ממשרד ראש הממשלה: 35% מבני עשרים ומעלה אינם מצליחים לכסות את ההוצאות החודשיות שלהם, ביישובים עניים המספר עולה ל-46%. 11% דיווחו שוויתרו על אוכל לעתים קרובות או מדי פעם, ולא, הם לא היו בדיאטה. 63% מהגרים ביישובים במעמד חברתי-כלכלי נמוך נמצאים בסיכון לעוני, לעומת 28% מהגרים ביישובים במעמד הבינוני ו-9% בישובים המבוססים. מדד נוסף להצלחה הכלכלית הכבירה של מדינת ישראל בעשור הראשון של המאה ה-21 שבין 2000 ל-2010 עלה מספר הפונים ב-35% לערך. כמו כן, מתברר ש-52% נמצאו לפחות פעם אחת בשנה במשיכת יתר בבנק כאשר אצל 21% זה מצב קבוע.

בפרסום “המדינה לא שומרת על הבריאות” דנה ברברה סבירסקי ממרכז אדוה במחסור במשאבים ובמימון הפרטי הגדל במערכת הבריאות בישראל. אילו היה נשאר המימון הציבורי ברמתו ב-1995 הוא היה גבוה ב-16 מיליארד שקל מאשר היום. מצד אחר, אנו קוראים שמשרד הבריאות, לבקשת ראש הממשלה, הגיש תוכנית לפיה עד 25% מהמיטות המחלקות השונות ייוחדו לתיירות מרפא, ואף יש רעיון גאוני להקמת בית חולים רק לתיירות מרפא.

כמו כן פורסם על ידי הלמ”ס דו”ח על הוצאות החינוך בישראל בהשוואה למדינות אחרות, הבעיה כאן שהנתונים הם ל-2009, אבל זה מה שיש בשלב זה. בישראל משקיעים בתלמיד בין 34% ל-40% פחות מבמדינות אחרות, וככלל, ההוצאה הציבורית בישראל לחינוך היא 80% בעוד יש מדינות ששיעור ההוצאה מגיע ל-91%.

שלא להזכיר את התורים במרכזים לחלוקת המזון המשתרכים כמו בכל ראש השנה. הייתי יכול להאריך בנתונים אבל אסתפק בכך, שהשנה כמו בשנים קודמות, לממשלה אין מדיניות סדורה להתמודדות עם נושאים שונים, ברגעים של לחץ ציבורי יש שינויים שלאחר תקופה קצרה הופכים לתירוץ שמאפשר לממשלה לחזור לתפישת הבסיס שלה, תפישה שבה השוק, או ליתר דיוק הפעילים בשוק שבדרך כלל שולטים בו, הם אלו שצריך לטפח בעוד שסתם אזרחים הם נטל ועול. על כן יש צורך בלחץ מתמיד ויומיומי, כי בלעדיו לא יועילו לנו כל התלונות על ראש הממשלה שלנו, המתנהג כמוכר סדקית שהפך לאוליגרך.