אם עדיין לא הבנתם, גופנו שלנו
האמת שנמאס לנו. לא מהיום, זה בטוח, אבל בשבוע האחרון, ממש אבל ממש נמאס לנו לשמוע את ההתייחסות המקטינות והמזלזלות לטרור היומיומי שאנחנו הנשים עוברות, ושאיכשהו לא מצליח להיכנס לסדר היום של מדינת ישראל. בטח לא כמו האיום האיראני. זאת, למרות שהמספרים ידועים לכל. העובדה שמדובר במגפה, אם לא פשוט בנורמה חולה, אינה יכולה להיות ברורה יותר. מה צריך יותר ממקרים יומיומיים חוזרים ונשנים של תקיפות והטרדות מיניות על כל הסקאלה של החומרה כדי שיבינו שמדובר במגפה? האם צריך שיותר מ-4 נשים יירצחו בשלושת החודשים האחרונים כדי שיבינו שחיינו בסכנה כל הזמן, שאיננו יכולות להרגיש בטוחות בשום מקום?
מה היה לנו בשבוע האחרון? היתה לנו תלונה של נפגעת נגד שר בממשלת ישראל בגין תקיפה מינית שעברה על ידו כשהוא היה הבוס שלה; והיה לנו אונס קבוצתי של נערה בת 13. אלה שני האירועים המשמעותיים, כלומר אלה שזכו לסיקור נרחב והתייחסות מהתקשורת, אבל כמובן שלצדם היו עוד אירועים, כאלה שנחשבים מינוריים בעיני אמצעי התקשורת, כי אינם מרעישים דיים מבחינתה או כי אינם קשורים במי שנחשבים אובייקטים מתאימים לסיקור.

זו רק רשימה חלקית. רשימה חלקית שמנהלת את סדר היום שלנו, עת אנשי תקשורת, ע”ע ירון לונדון, אורלי וילנאי ואריאנה מלמד מצאו לנכון לנקות את סילבן שלום מאשמה, ובמקביל להכפיש בעיקשות את הנפגעת. לשלושתם אינטרסים ברורים, אם בשל חברות ואם בשל האחזקה של בת זוגתו בידיעות אחרונות. הם החליטו ודאגו שגם שתי הנשים הנוספות שהמשטרה יודעת עליהן שעברו תקיפה על ידי שלום, לא יגישו תלונה נגדו, אחרי שיראו מה עוברת האישה שראתה את מי שתוקף אותה מובל לכס הנשיאות, ומחליטה שדי לשתיקתה, שאינה רוצה לראות קצב נוסף בלשכה.

אין לנו ברירה אלא לצאת לרחובות, ולהבהיר באופן חד משמעי, שעל המציאות כאן להשתנות. שעל חוק ההתיישנות להתבטל לאלתר בכל הנוגע לתקיפות מיניות, כי הוא משמש כלי הצלה לכל הגברים שעושים בגופנו כאילו היו שלהם. שעל מערכת החינוך להבין שזו אחריותה שלה למנוע שנשים ייתפסו כגופים שמטרתם עינוג גברים, אם או בלי הסכמה, אם או בלי רצון. עליה להבין שחינוך לשוויון מגדרי חייב להפוך לחובה בבתי הספר מן היום הראשון ועד היום האחרון, כי קשר השתיקה מקורו בסולידריות עם התוקפים, במקום עם הנפגעות. על השיח התקשורתי להשתנות מן היסוד. וכך גם שופטים ושופטות חייבים להבין שכדי שיוכלו לשפוט במשפטים רגישים כמו משפטי עבירות מין, עליהם להבין הבנה יסודית ומעמיקה של מגוון משמעויותיה של התקיפה המינית.
אנו קוראות לסולידריות עם כל נפגעת ודורשות שינוי חברתי ומיגור התופעה מן היסוד!
ההפגנה תתקיים במוצ”ש, ה-29 במרץ בשעה 20:00 בשדרות בן ציון–קינג ג’ורג (ליד דיזינגוף סנטר), תל–אביב.


