שכר על פי ביצועים בהוראה
ספר חדש בוחן את ההשפעות של תוכניות הרפורמה בארה”ב שכוללות תשלום על פי ביצועיים ואחריותיות על הישגי התלמידים. שלא במפתיע מתגלה תמונה השונה מזו המדומיינת ומבוססת על תפיסה פשטנית של הקשר בין תמריץ לביצוע בעיקר כאשר מדובר בתחומים אשר המדידה בהם היא די שרירותית.
ברוב המקצועות מדד ביצוע אינו מכיל את כל מאפייני המקצוע. דוגמה שמתאימה לזמן הזה היא שכר מנהלים. אם מנהל מתוגמל על ערך שוק אי אפשר להתפלא שערך השוק עולה, אם לעומת זאת ימדדו את נתח השוק זה יעלה. כמובן גם שהארגון מפסיד צריך לשלם כדי לשמור על אותם מנהלים כושלים. גם בעולם העסקי מתחילים להתפקח מהאמונה העיוורת בתמריצים מהסוג הזה. אם כך הדבר בחברות עסקיות על אחת כמה וכמה בנושאים שאין בהם מדדים “טבעיים”.
על אף האמונה הגורסת שבשוק הפרטי שכר לפי ביצועיים רווח נמצא ששכר עבור תפוקה משולם לפחות מ-1% מהעובדים, עמלות מקבלים פחות מ-4% מהעובדים ובונוסים פחות מ-11% מן העובדים. בין השנים 1976 ל-1998 חל שינוי קטן בשיעורים אלה. כמו כן צריך לזכור שהרכיב המשתנה בשכר הוא רק חלק קטן מהשכר. בכל זאת יש הרואים בשכר שאינו משתנה אחת מהרעות החולות של מערכת ההשכלה.
קביעת מדדים לכשעצמה יוצרת עיוות בכמה ממדים. קביעת מדד יוצרת תמריץ לאנשים להתאים את עצמם למדד או לשחק איתו כדי לקבל את התגמול. כמו כן, מדדים מהסוג הזה גורמים לאינפלציה של ציונים.
כמובן שזה גם נוגע למבחנים שבודקים את היידע של התלמידים, כאשר נסמכים רק על תוצאות של מבחנים בינלאומיים אפשר לעשות אחד מהשניים. לשפר את מערכת החינוך כך שההישגים יהיו גבוהים, או שאפשר לאמן תלמידים כדי להצליח המבחנים הספציפיים הללו. תנחשן מה בחרו לעשות כאן? לאמן ולא ממש ללמד. תהיו בטוחים שכאשר יתוגמלו המורים על בסיס ציוני התלמידים במבחנים הללו הם יעשו מה שצריך. למשל להרחיק תלמידים לא טובים מהמבחן, עזרה כזאת או אחרת לתלמידים, ובכלל דברים שאיני יכול להעלות על הדעת, כי איני יצירתי מספיק.
במקום להמציא המצאות יש להשקיע בחינוך יש להשקיע באופן כזה שגם תלמידות ותלמידים שההגרלה הטבעית הביאה אותם לעולם במשפחות פחות משכילות ופחות מבוססות, וגרים בישובים פחות מבוססים ייהנו מאותן הזדמנויות כמו של האחרים. לא שכר לפי תפוקה מהעידן של הסרט הנע ולא אימון ספציפי למבחנים כאלה או אחרים יגרמו לכך.


