המועצה למניעת התערבות

המועצה להשכלה גבוהה (מל”ג) פירסמה השבוע הודעה המכילה גילוי דעת בנושא החופש האקדמי והחלטה בעניין תמיכתם של מרצים בחרם אקדמי על ישראל. מנוסח ההודעה עולה כי המל”ג קיימה שורה של דיונים בנושאים אלה. ההחלטות וגילוי הדעת כוללים הצהרה בדבר חשיבות החופש האקדמי וההגנה עליו מפני כל פגיעה, הצורך במניעת פוליטיזציה של האקדמיה, וקביעה כי תמיכת מרצים בחרם אקדמי על ישראל היא פסולה. כמו כן, כולל המסמך החלטה כי הטיפול בכל חשש קונקרטי לפגיעה בחופש האקדמי הוא באחריות המוסד להשכלה גבוהה הרלבנטי לאותו מקרה, בעוד המל”ג, בתוקף תפקידה, תוודא “שאכן המוסדות מקיימים אחריותם זו”.

סוגיית התמיכה של מרצים בחרם אקדמי על ישראל אינה כלולה בגילוי הדעת, אלא בהחלטה נפרדת הרואה בתמיכה כזאת פגיעה במערכת האקדמית. גם בנושא זה הטיפול בגילויי תמיכה בחרם אקדמי מסורים לידי המוסדות להשכלה גבוהה עצמם, הנקראים על ידי המל”ג “לתת את הדעת על העניין, ולגבש דרכי התמודדות”.

הרקע להחלטות המל”ג הן הטענות בדבר הטיה פוסט-ציונית באקדמיה ובמחלקות מסוימות באוניברסיטאות בישראל, שהעלו “אם תרצו” ו”המרכז לאסטרטגיה ציונית” בדוחות שפירסמו בשנה שעברה, וכן הדרישות שהציב ארגון “אם תרצו” לנשיאת אוניברסיטת בן גוריון בנושא זה בליווי איומים בפגיעה בתרומות מחו”ל לאוניברסיטה. מעשים אלה גררו דיונים של ועדת החינוך של הכנסת והבעת עמדות מצד שר החינוך, שלא רק שלא נקט עמדה ברורה נגד ניסיונות הפוליטיזציה הללו של המערכת האקדמית, אלא אף עלול היה להשתמע מדבריו שהוא נותן לגיטימציה למגמות אלה, בשם הפתיחות, כביכול, ועידוד שיח ציבורי בנושא. התבטאויות אלה מצד חברי כנסת ושר החינוך, והתגובה להן בדמות העצומה שהגיש “הפורום להגנת ההשכלה הציבורית” לשר החינוך, אכן עוררו דיון ציבורי ער. בעקבות זאת, הביע שר החינוך את דעתו שעל המל”ג לפרסם קוד מחייב לכל המוסדות האקדמיים בנושא החופש האקדמי. ראשי האוניברסיטאות ואנשי אקדמיה מן השורה התנגדו לכוונה זו והביעו חשש מהעדר התועלת שתהיה בכך לעניין עצמו, לעומת הנזק שיגרם מהמאבק על עיצוב קוד אתי מעין זה.

על רקע זה, יש לראות את ההחלטה להסתפק בגילוי דעת ואת תוכנו של גילוי דעת זה – באור חיובי. זאת משום שיש בהם נקיטת עמדה ברורה ומתבקשת ממוסד כמו המל”ג בסוגיות ליבה כגון החופש האקדמי. טעם נוסף לכך הוא שבהחלטתה להשאיר את הטיפול במצבים קונקרטיים בתחום זה למוסדות להשכלה גבוהה, נמנעה המל”ג מהתערבות מיותרת באוטונומיה של מוסדות אלה, התערבות שהיתה נגרמת מהכפפה לקוד מסוג זה מטעם המל”ג. כמו כן היא מנעה בכך פוליטיזציה שהיתה נגרמת מעצם המאבק על עיצובו של קוד כזה.

יחד עם זאת, אי אפשר להתעלם מכך שהעובדה שהמוסד הממלכתי העומד בראש המערכת האקדמית, המל”ג, חש צורך לפרסם גילוי דעת המסביר את עקרון החופש האקדמי, עקרון שמהווה יסוד מוסד של כל מערכת אקדמית ראויה לשמה בחברה דמוקרטית וחופשית. עובדה זו מהווה אינדיקציה שלילית ביחס למצב החינוך לדמוקרטיה בישראל. בסופו של יום, זו תעודת עניות לחברה בישראל, ובראש ובראשונה למנהיגיה הפוליטיים בממשלה ובכנסת.

המאמר פורסם גם בבלוג של הפורום להגנת ההשכלה הציבורית