פנטזיה של עליונות: בעקבות הכתבה על מאי גולן במוסף הארץ

English

מאי גולן, תושבת דרום תל אביב ופעילה בתנועה הפאשיסטית עוצמה לישראל, עוררה סערה באישיותה ובדברי הבלע שלה נגד הפליטים ומבקשי המקלט מאפריקה המתגוררים בשכונה בקרב קוראי מוסף “הארץ” (שעדיין מגיבים לכתבה שהתפרסמה בסוף השבוע שעבר בטוקבקים רבים). הפרופיל שכתב על גולן ועלילותיה העיתונאי הילו גלזר, הוא סיבוב נוסף בעיתונות הישראלית שבו נלחמים בגזענות נגד הפליטים על ידי חשיפת שורשיהם האתניים הכהים של ה”מסיתים”, דהיינו היהודים המזרחים, במקביל להצגת שכבת ההגמוניה בישראל כיפת נפש התורמת נעלי התעמלות משומשות לפליטים (כמו שעשה אורי משגב).

גם בסיבוב הקודם בשנה שעברה, הייתה אכזבה מהיהודים המזרחים כפויי הטובה, כמו שכתב מיכאל הנדלזלץ ב”הארץ” למחרת המהומות בדרום תל אביב במאמר שבו התלונן :”קלטנו עליות מארצות מצוקה ועזרנו להם להתרגל לקדמה שאנחנו בונים כאן, לטובתם” וסיכם ב”אבותינו השקו עשבים שוטים, ואנחנו מוכים בעקרבים”. העיתונאי המאוכזב מערער למעשה על אזרחותם הישראלית של היהודים המזרחים, המקנה להם זכויות יסוד במדינה ללא שום התניה. הנדלזלץ, שהיגר ממזרח אירופה בשנת 1957, שנים אחרי שהמזרחים כבר היגרו לישראל, אפילו לא נולד בארץ כמו מרבית תושבי דרום תל אביב, אבל עדיין משייך את עצמו ל”אנחנו בונים כאן” מדומיין ואקטיבי המאופיין בקידמה ושאינו כולל את היהודים המזרחים הפאסיבים והמקבלים. פנטזיה זאת של עליונות, המקובלת למדי על השכבה ההגמונית בישראל ומרוקנת למעשה את תוכנה של האזרחות הישראלית, נקלטה היטב גם על ידי מאי גולן הצעירה, ומי שמקשיב לתגרות הרחוב שלה ביוטיוב, אכן שומע אותה אומרת “אני יהודייה” (דקה 1:28). כלומר, יהדותה של גולן היא תעודת הביטוח שלה ולא אזרחותה הישראלית. גם הפליט ששואל אותה “מאיפה את?”, יודע משהו על המשטר האתני בישראל. הוא יודע שאזרחות ישראלית לא מספיקה כדי לבוא ולהתנשא עליו, צריך גם מוצא אתני נכון.

אם נסכם את עמדות הצדדים, נמצא כי להנדלזלץ יש הגדרה מצומצמת ביותר לזכויות אזרח בישראל, האומרת: אני יהודי ממזרח אירופה, ולכן אני נמנה אתנית על השכבה החברתית הקובעת מי יקבל כאן זכויות אזרח ומי יהגר לפה, גם אם לא נולדתי כאן. למאי גולן וחבריה לעוצמה לישראל, לעומת זאת, יש הגדרה קצת יותר רחבה הקובעת כי לכלל היהודים לא חשוב מאין הגיעו ואיפה נולדו יש זכויות אזרח בישראל וזכות לקבוע מי יהגר אליה. עמדות שני הצדדים אינן מצייתות להגדרה המקובלת של זכויות אזרח בדמוקרטיות המערביות.

אפשר לראות גם פער בין הקולניות של התקשורת הישראלית בהאשמת הקורבנות תושבי דרום תל אביב לבין הכתמים העיוורים בתודעתה, כשמתבוננים בקשר הישיר של ישראלים רבים, יוצאי מערכת הביטחון ואנשי עסקים מהעשירונים העליונים למנוסת האפריקאים לישראל. ישראלים משכבת ההגמוניה הצטרפו לאירופאים, וביחד הם מחוללים את הפליטות באפריקה, משתתפים בביזה הגדולה שלה, בסחר הנשק אליה, בייבוש מקורות הטבע שלה וגניבת אוצרותיה. ייתכן אפילו שאותם סוחרי המוות והגזל הם שכניו לתא התיאטרון של המבקר הנדלזלץ, ואולי גם הם כועסים כמוהו על הדלפונים מדרום תל אביב המתנהגים בברבריות כלפי הפליטים.

כיצד קרה בכלל שהתקשורת הישראלית ואיתה אנשי ציבור ופוליטיקאים מנהלים מו”מ על גורלם של הפליטים עם מאי גולן ותושבי דרום תל אביב, ומתקשים להבין שמדובר באשמתה הבלעדית של ממשלת ישראל? וכיצד עיתונאים לא מנהלים במקום זה מצור על משרדי הממשלה לקבלת תשובות?

בסוף השבוע האחרון התפרסמה ב”הארץ” גם סקירה אינפורמטיבית על איך מטפלות ארצות אירופה בפליטים המהגרים מאפריקה ומאסיה. מה שהיה חסר בסקירה הזאת היא התובנה החשובה ביותר ש”מדינות מתוקנות”, כמאמר הביטוי החביב בעיתונות הישראלית, לא פותחות את הגבול לעשרות-אלפי מזי רעב נואשים בלי ליווי ותמיכה ממשלתית צמודה. כל מי שהתגורר במדינה צפון-אירופאית יודע ששם לא מטילים את המשא הכבד הזה על העניים. בהולנד, לדוגמה, מי שמגיש בקשה להיות מוכר כפליט עובר למרכזי קליטה המפוזרים בכל הולנד, ולא בפרברים עניים של הערים. השגרירויות ההולנדיות בעולם בודקות את עברו של הפליט, ובינתיים הוא שוהה במרכז הקליטה שם הוא מקבל קצבה מזון, דיור, ביטוח בריאות כולל טיפול נפשי, וילדיו הולכים מיד לבית הספר. הוא לא מורשה לעבוד עד תום הדיון בענייניו. אם בקשתו לא מוצדקת, הוא יישלח בחזרה לארצו; אם בקשתו מוצדקת, הוא יוכל לעבוד בהולנד ולהתחיל תהליך אזרוח.

הישראלים אוהבים את הפוליטיקאים שלהם “עבדאים”, כאלה שאוהבים לאיים על הערבים או כאלה ההורגים אותם במו ידיהם כמו אריאל שרון הנערץ. באופן משונה אין לישראלים תודעה שתפקידו של השלטון הוא בראש ובראשונה להסדיר ולארגן את חיי האזרחים ולהבטיח את רווחתם ושלומם. מאחר והתודעה על האחריות השלטונית בישראל רופפת למדי, מקובל שהאזרחים סוגרים חשבון אחד עם השני, אם זה בריב על תור למשרדים שונים או בדרום תל אביב, שם התושבים מרגישים כי אזרחותם היא שברירית ומתעמתים עם הפליטים במקום עם הממשלה. האבסורד מגיע לכך שאפילו פוליטיקאים באים לשכונות כדי להפגין בעצמם נגד הפליטים למרות שלמעשה הם הכתובת לתלונות התושבים. גם העיתונות הישראלית רואה את עצמה כאמור כסוגרת חשבונות עם קבוצת אזרחים זאת או אחרת במקום לחקור את נציגי ממשלה. בדיון על המתרחש בדרום תל אביב, עיתונאי בטלוויזיה מפלבל את עיניו בפליאה על האשמת הממשלה במצבם של הפליטים (דקה 7:58) ואומר: “מה זה קשור לממשלה מצבם של הפליטים!?” כשמישהו מנסה להטיל אחריות על הממשלה בדיון הציבורי בישראל משמע לא אמר כלום. זה נשמע כמו אמירת חסרת שחר, לא מחייבת כמו “ככה זה בחיים” או “זה הגורל”.

אין טעם להתווכח עם נתוני פשיעה כאלה או אחרים של הפליטים המוצגים על ידי תושבי דרום תל אביב. עשרות-אלפי אנשים מוכי גורל המגיעים לגבול הישראלי ומושלכים לרחובות בשכונות עוני, חסרי כל, יהפכו במצב קיצוני כזה לאיום חמור ומעמסה כבדה על תושבי המקום, גם אם צבע עורם היה לבן כשלג ושפת אמם אנגלית או צרפתית. הפליטים החלשים תרים אחרי החלשים מהם כדי לשרוד. ולכן מטפלות סיעוד פיליפיניות שהיו בעבר מגיעות ביום החופשי שלהן לבלות בתל אביב, כבר לא מגיעות לשם יותר. ואם הן ממש חייבות הן מסתובבת בחבורות גדולות. האם אפשר לשכב בעצימת עיניים בחוף הים בתל אביב לחמש דקות בלי להרגיש שחסר כל אפריקאי יחוג סביבך במעגלים גדולים כדי לראות אם אפשר לקחת ממך משהו? האם תוכל לאכול ברחוב שעיניו של הרעב נעוצות בך? או לישון בביתך כשהוא ישן ממש ממולך ברחוב? זה כל כך מובן מאליו, שכדי להתגונן על נפשם נאלצים תושבי הדרום לסגור עצמם בבתים. ולכן מה יותר חשוב? לראיין בהרחבה ולחשוף את דעותיה של תושבת המקום או לדרוש ועדת חקירה על אחריותה של הממשלה ביצירת ג’ונגל אנושי זה?

לעומת הפליטים האפריקאים, גורלם של השוהים הבלתי-חוקיים ממזרח אירופה בישראל שונה לחלוטין. שנה אחרי שנה מוציאה הראשות לאוכלוסין והגירה נתונים על כך שלמעשה רוב של השוהים הבלתי-חוקיים בישראל הם אזרחי בריה”מ לשעבר ומדינות מזרח אירופה (הנתונים האחרונים הם מאוקטובר 2013). שוהים בלתי-חוקיים אלו מגיעים כתיירים וגם כעובדים זרים נשארים בישראל ומתפזרים לכל עבר, תוך שהם מסתייעים בבני עמם שהגיעו בהגירות הקודמות לישראל. לזרים אלו יש לובי רב עוצמה בקרב פוליטיקאים של ישראל ביתנו ומפלגות עולים הקודמות, שהפעילו לחץ מאסיבי כדי לבטל את הצורך בוויזות בכניסה לישראל לתיירים המגיעים ממזרח אירופה, למרות הסתייגויות גורמים ממשלתיים מקצועיים. ואכן יש מעבר חופשי מרוסיה לישראל החל משנת 2008 ומאוחר יותר גם מאוקראינה ועוד כמה מדינות במזרח אירופה. יש לציין שאף אחת מהמדינות המפותחות במערב אירופה ובצפון אמריקה לא פותחת את שעריה לתיירים רוסים בלי הוצאת ויזה מראש.

ענייניהם של השוהים הבלתי-חוקיים ממזרח אירופה נסגר בממשלה או בוועדות הכנסת, בלי דיון ציבורי כלשהו ובלי הפגנות מחאה של אזרחים. פוליטיקאים אלה מזמנים פקידים הממונים על ההגירה לדיונים ונוזפים בהם על כך שהשוהים הבלתי-חוקיים מזרח אירופה לא מקבלים אשרות קבע בישראל. באחד הפרוטוקולים של ועדות הכנסת משנת 95′ שבו דנו בשוהים הבלתי חוקיים אף טענה ח”כ מרינה סולודוקין המנוחה: “זה מרד של ביורוקרטים נגד נבחרים”. גם יו”ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן ביקש משר הפנים ב-2005 להשעות את מנהל מנהל האוכלוסין, בטענה שאינו מציית להחלטות ממשלה ונוהג בגזענות כלפי אותם שוהים בלתי-חוקיים. לחץ פוליטי זה עוזר ואכן רק מאות בודדות מהם מגורשים כל שנה. אותם חברי כנסת המשתדלים למען השוהים ממזרח אירופה הם חברים ב”שדולה למניעת הגירה בלתי-חוקית לישראל והסדרתה”, שעניינה הוא דווקא גירוש הפליטים מאפריקה.

למרות הנתונים הגלויים של רשות האוכלוסין וההגירה המתפרסמים כבר שנים, הפעם הכמעט יחידה בה התבטאה אישיות ציבורית בראיון עיתונאי על יחס זה של איפה ואיפה כלפי הפליטים באפריקה לעומת השוהים הבלתי-חוקיים ממזרח אירופה, היתה פרופ‘ גליה צבר, ראש החוג ללימודי אפריקה באוניברסיטת תל אביב במאי 2013. מיד רוב הטוקבקיסטים התרעמו עליה על שהיא מעיזה להשוות בין שתי האוכלוסיות וכי אלה ממזרח אירופה רק יקדמו את ישראל (לאחרונה התבטא גם גדעון לוי מ”הארץ” על הפער בהתייחסות לזרים אבל עשה זאת באופן גזעני כלפי הרוסים).

ישראל היא מדינה שקלטה נפח עצום של מהגרים החל מתחילת שנות התשעים, כדי רבע מאוכלוסייתה, ומטבע הדברים כל הגירה דוחקת למטה את השכבות הנמוכות בתחרות על דיור, פרנסה ותקציבי רווחה ובריאות, ומגדילה את כוח המיקוח הכלכלי פוליטי של השכבות הגבוהות. הפליטים מאפריקה שהגיעו בשנים האחרונות וההתנהגות השלטונית אליהם הם בבחינת הקש ששבר את גב הגמל של העניים. הממשלה צריכה להיות נדיבה כלפי פליטים מאפריקה שחייהם בסכנה ולהעניק להם מקלט ליווי ותמיכה, לא רק כדי לא להפר אמנות בינלאומיות אלא גם כדי שלא ייפגעו חייהן של השכבות הנמוכות. בינתיים, בהעדר מדיניות מוסכמת ושקופה שתסדיר הגירה בצמצום לישראל – שלא לפי מוצא אתני אלא לפי מצוקה אנושית וקיום אמנות בינלאומיות – מנוצלת מכסת המהגרים לרעה על ידי פוליטיקאים עבור שוהים בלתי-חוקיים ממזרח אירופה שחייהם אינם כלל בסכנה, באופן אקראי, שרירותי ולא הוגן.