רק המזרחים יצילו את המזרחים

ההד התקשורתי המלווה את המאבק המזרחי בשבועות האחרונים גרם להגמוניה הלבנה לאיבוד עשתונות של ממש, הוציא ממרבצו את השד הגזעני החבוי בה והביא איתו גל של הכחשות מפה ועד אלוהים יודע.

על פניו אין חדש בממצאים – מדובר במחקרים אקדמיים ונתונים סטטיסטיים ידועים זה מכבר, המעידים על גזענות ואפליה על רקע עדתי כלפי מזרחים מקום המדינה ועד היום. מה שחדש הוא היקף החשיפה שממצאים אלו זוכים לה וכניסתם לכל בית, מביתו של המצליחן שלא מוכן לשלם עוד את המחיר הכבד של איבוד זהותו והפיכתו למה שהוא לא בכדי להצליח וגם בכדי לשמר את הצלחתו, ועד לפועל הפשוט הנאבק במציאות היומיומית בה עבודתו אינה מאפשרת לו רווחה כלכלית בסיסית.

השיח המזרחי הפך להיות שיח ציבורי, ולכך ההגמוניה הלבנה לא הייתה מוכנה בשום אופן. העובדה שלפתע צצים להם יותר ויותר מזרחים שמדברים על גזענות ואפליה מעל במות ציבוריות שונות ומגוונות, בעיתונות, בטלוויזיה וברשתות חברתיות, העובדה שמזרחים אלה אינם שואלים את השאלות המאוסות אלא באים עם תשובות, דו”חות, מסמכים, המעידים על העוולות, לא מבקשים הכרה ותיקון אלא דורשים אותם, לא זקוקים לכך שידובבו את המאבק, לא מחפשים אישור למאבקם או עצות מה עליהם לעשות או לא לעשות – כל זאת מאיים על ההגמוניה הלבנה יותר מהכל. שהרי אם יש מקום בו היא קורסת, זהו בדיוק המקום הזה שבו המדוכא לוקח את הכוח בידיו, בעצמו, בלי רשות ממי שכבר אינו נחשב בעיניו כבעל יכולת לתת רשות.

אותם מגיבים אינם מסוגלים בשום פנים ואופן להפנים ולהכיל את העובדה שההגמוניה הלבנה איבדה מהרלוונטיות שלה עבור השיח המזרחי. כן, ישנו קול מזרחי, רהוט וזקוף, שמתדיין על בעיותיו ומוציא לאור את האמיתות שנקברו עמוק תחת האדמה. קול מזרחי שלא מוותר על הדרישה להסתכל למציאות בעיניים, להסיק את המסקנות המתבקשות ולהכיר באחריות של אותה קבוצה מדכאת על המצב הקיים. וזה ממש לא משנה אם ההגמון הוא בעד או נגד. אם אתה בעד – תמוך ותכיל ותבין שההבנה העיקרית בתמיכה במאבק המזרחי היא ביטול הפריבילגיה שלך לדבר בשם המזרחים. אם אתה נגד – דע שתיזכר כתומך בעוול ובגזענות בהיסטוריה המתוקנת של מדינת ישראל.

לפתע יותר ויותר אשכנזים שמאלנים, שכביכול מביעים תמיכה במאבק המזרחי, לא מתאפקים מלהטיח אשמה במזרחים על מצבם כי אינם חוברים לשמאל ומתריעים שרק השמאל יציל את המזרחים. מתי הפטרונות האשכנזית תכניס לעצמה לראש שאין לה את היכולת לקבוע בעבורנו מה יציל אותנו? ועל סמך מה בדיוק נתמכת קביעה זו? אולי צריך להזכיר להם שאת הוויכוחים המרים, העקרים והמחרפנים ביותר בעניין המזרחיות אנחנו מנהלים עם אלה המכונים שמאל. הם מכחישי הדיכוי הגדולים ביותר. אם כבר מישהו יכול להציל משהו, אולי אלה דווקא המזרחים שיצילו את השמאל בישראל מחוסר המודעות לעקרונות האמיתיים של השמאל – עקרונות של שיוויון ופלורליזם תרבותי ללא הבחנה של גזע, צבע ומין. עקרונות שהשמאל אוהב לנפנף בהם, אך בפועל פועל בעיקר מתוך מחיקה של אותו מגוון של זהויות שאמור להרכיב את “הפלורליזם התרבותי” הכה מדובר.

בסוף השבוע פירסם שגיא ברמק ב”הארץ” מאמר מלא סתירות, התנשאות וסטריאוטיפים שחוקים. כותרת המאמר הכריזה שהמזרחים כבר ניצחו, הפסקאות הראשונות סיפרו על המאבק המזרחי כמדומיין, אמצע המאמר איים שהמאבק המזרחי בכלל מזיק ל”מאבק האמיתי”, ובסיומו דרישה נרגשת לסיים את המאבק ולתת יד לעתיד. או במלים אחרות: המזרחים ניצחו במאבק, שעל אף היותו מדומיין ולא מחויב מציאות מזיק באופן ישיר למציאות ועל אף היותו מדומיין יש צורך להפסיקו בכדי להסתכל הלאה, לעתיד.

במה ניצחו המזרחים? בכך שבגלי צה”ל, רחמנא ליצלן, מנגנים מוסיקאים מזרחים כמו אייל גולן, משה פרץ ושרית חדד, שהמוזיקה שלהם לבד שווה סדרת מאמרים על יחסה של האליטה התרבותית שמתייגת אותה לפי צרכיה, לעתים כמוזיקה מזרחית ולעתים כמוזיקת פופ נחותה, תלוי בטיעונים העומדים על הפרק. זהו, תרגיעו, משמיעים אתכם ברדיו, מה עוד אתם רוצים? ולמה המאבק מדומיין? כי הקול המזרחי שמוביל אותו הוא לא אותנטי, כיוון שהוא משכיל, רהוט, מודע לעצמו, וברובו, שומו שמים, שמאלני. כל זה מתנגש לברמק עם כל הסטריאוטיפים המובנים על מזרחים. מזרחי משכיל? זה מדומיין, ועוד שמאלני? זה בכלל מופרך.

ולמה הוא מזיק? כי איך מעיזים המזרחים לדבר על האפליה העדתית נגדם, כל עוד יש אתיופים וערבים שמופלים הרבה יותר. הרי מאבק אחד בא על חשבון מאבקים אחרים, צודקים יותר או פחות. אם סבלתם ועודכם סובלים לא נורא, יש כאלה הסובלים יותר. עוד הוא מודיע, כי הבעיה היא כלכלית ולא עדתית, ומה הביא ועודנו מביא את הפערים הכלכליים בין המרכז לפריפריה? את מי אכלסו בפריפריה ובעיירות הפיתוח? מה הסיכוי של תושב בעיירת פיתוח להגיע ללימודיים אקדמיים ולפתח קריירה עצמאית לעומת תושב במרכז הארץ?

ובקשר ל”יד לעתיד”, כל עוד לא תהיה הכרה מלאה בעוולות ובגזענות, לא תיפסק ההדרה התרבותית והמחיקה ההיסטורית על ידי הכנסת תכנים לבתי ספר בלימודי הספרות וההיסטוריה, לא תיפסק ההסללה וההפגרה המכוונת בעיירות הפיתוח והפריפריה, לא יתקינו רפורמות שיצמצמו את הפער בין המרכז לפריפריה, לא יהיה ייצוג סימבולי שווה – החל בשמות הרחובות ועד לדיוקנים על שטרות הכסף, לא רק שלא יהיה לנו עתיד משותף, גם הווה משותף לא יהיה.

ההגמוניה הלבנה צריכה להפנים שתמו הימים בהם היא מנהלת בעבור המזרחים את מאבקם ותמו הפריבילגיות של להגיד איך למחות ומתי להפסיק למחות. ומי יציל אותנו ומי לא. רק המזרחים יצילו את המזרחים, ואת זה לא אני אומר, אלא ההיסטוריה שכתבתם ודאגתם להכתיב לי לאורך השנים.

לקריאה נוספת:

כל מקבצי הפרויקט “רכבת שדים – כותבים וכותבות בעקבות התוכנית של אמנון לוי”