תל אביב-יפו: עיר של המזרח התיכון

הפשיטה המתוקשרת על קפה אלבי לפני כמה שבועות הייתה הדבר הטוב ביותר שהיה יכול לקרות לעיר לכולנו, ואולי אף למערכת הבחירות המוניציפאלית בתל אביב-יפו כולה – שפחות מ-40 יום לפני הבחירות סובלת עדיין מנמנמת קשה. מה שהתחיל כבר במאי בהבטחה מעניינת עם ההכרזה של ניצן הורוביץ על מועמדותו לראשות העיר, מועמדות שבעיר לכולנו היו שחשבו להתאחד מאחוריה, לא המריא מעבר לכותרות הראשוניות ולמספר פלריגים במרכז העיר. הורוביץ לא הצליח להפוך לדמות נוכחת בפוליטיקה המקומית, דף הבית שלו בקושי מתייחס לקמפיין ולא מפנה למצע, דף הפייסבוק מתייחס כמעט אך ורק לקידום תחבורה ציבורית, נושא שמוסכם פחות או יותר על רוב הסיעות המתמודדות לרבות חולדאי ואנשיו, והחדשות הגדולות ביותר שהצליח הורוביץ לייצר בקמפיין עד כה הגיעו לפני שבוע כשמצא את מכוניתו של ראש העיר המכהן חונה באדום-לבן – סיפור שהתגלה כלא מדויק לגמרי. במקביל נרשם גידול משמעותי במספר הסיעות המתמודדות למועצה, עם רשימה חדשה של יש עתיד, התפצלות רשימת הליכוד, הופעת שתי רשימות הורים למען חינוך, רשימה דרומית, רשימה של אסמא אגבארייה, רשימת יאפא ועוד.

על רקע זה בלט במיוחד היעדרם של עיר לכולנו ושל מועמדה לראשות העיר אהרון מדואל מהמרוץ. התנועה שצמחה מתוך איחוד מאבקים מקומיים, יצרה חיבורים פוליטיים מפתיעים, הרימה קמפיין שטח אדיר מימדים בבחירות 2008 ושינתה את הפוליטיקה העירונית כשזכתה למספר הקולות הרב ביותר בבחירות, שהכניסה את חולדאי למגננה והובילה לשינוי חלקי במדיניות העירייה (בעיקר בנושאים סביבתיים) – לא כל כך השמיעה קול עד שכמה עשרות שוטרי מג”ב ופקחים התפנו מהשמירה השוטפת על ביטחון התושבים בנווה שאנן לטובת פשיטה על קפה אלבי. המעצרים באלבי וצו הסגירה שבא בעקבותיהם פגעו בדיוק במקום שבו נפגשות מספר קהילות שנמצאות בבסיס התמיכה של עיר לכולנו. מאות יצאו לרחובות, והתנועה מצאה מקום נפלא למסיבת עיתונאים של תחילת הקמפיין. לכן רק טבעי שהראיון עם מדואל מתקיים באלבי.

לא מעטים מעריכים שעם קמפיין שמתחיל בשלב הזה ובעוצמה הנוכחית אין שום סיכוי לנצח את חולדאי. מה דעתך על ההערכה הזאת?

“אנחנו עושים את כל המאמצים, אבל זה נכון שמערכת הבחירות רדומה כרגע. מערכת בחירות היא דבר דינמי. אני מאמין שיש קפיץ דרוך למרות שהשטח נראה רדום והוא יכול להשתחרר כשהכי יתאים לנו. בבחירות האחרונות לכנסת הבית היהודי היה מגיע ל-17 מנדטים ולפיד ל-9-10 אם הבחירות היו מגיעות שבועיים קודם, אבל הפיק הציבורי התהפך ולפיד זה מהתזמון. אז קשה להגיד מה יהיה, אם כי כל משקיף אובייקטיבי יגיד כרגע שיש סיכוי שחולדאי ימשיך”.

אז למה בכלל לרוץ לראשות העיר, ולמה לא לאחד כוחות במחנה המתנגדים לחולדאי?

“אני שולל לחלוטין את הטענה שאנחנו מפצלים את הכוח מהסיבה הפשוטה שאנחנו פועלים כרגע במחוזות שניצן בכלל לא נמצא בהם. אנחנו מתמקדים בדרום מזרח ודרום העיר, שמונים כמאתיים אלף בעלי זכות בחירה, אם אתה כולל את יפו. זה כמעט חמישים אחוז, ובמקומות האלה אתה לחלוטין לא רואה את ניצן. חוץ מזה חשוב מאוד לכל תוצאה שלא תהיה שעיר לכולנו תהיה הכוח המשמעותי במועצת העיר, אחרי שהיא הוכיחה שהיא האופוזיציה האמיתית והיחידה במועצת העיר, והריצה לראשות העירייה חשובה גם לחיזוק הרשימה. אנחנו הרי מכירים את הריטואל הקבוע של מרצ: לצאת מהקואליציה רגע לפני הבחירות ואז לרוץ שוב פנימה מיד אחריהן. זה לא לעניין. מי שמצביע לעיר לכולנו יודע שהעקרונות שלו יישמרו באופן מוחלט”.

כשאתה אומר שאתם מתמקדים באזורים שהורוביץ לא פעיל בהם, האם הכוונה היא שבעצם ויתרתם על התמודדות במרכז ובצפון?

“חד-משמעית לא. אנחנו פועלים גם במרכז. מטבע הדברים המצב במרכז עכשיו קשה יותר בהשוואה למה שהיה עם דב חנין. אז לא היה מועמד אחר, והאנטי לחולדאי היה בשיאים. בשנים האחרונות אנחנו רואים איך שחולדאי התחפש לעיר לכולנו, בעיקר במרכז, ואם אתה לוקח את הגורמים האלה בנוסף לכמה בעיות פנימיות בתנועה זה מסביר את המצב הקשה יותר, אבל עוד נשקיע במרכז יותר”.

אתה אומר שחולדאי התחפש לעיר לכולנו, ובאמת אפשר לראות שבשורה של נושאים יש שינוי דרמטי במדיניות בקדנציה האחרונה בהשוואה לשתי הראשונות שלו. איפה נותרו הפערים הגדולים ביניכם לבינו?

“חולדאי מת על האג’נדה של עיר לכולנו בתחומים שנוגעים בעיקר לבורגנות, במה שקולע לטופ של המיינסטרים במרכז העיר, אם זה אופניים, נתיבי תחבורה ציבורית או פארק קרית ספר. הם מדברים לקהל היעד של חולדאי בה במידה שהם מדברים לקהל של עיר לכולנו. אלה דברים שלא מתנגשים עם תפיסת העולם של חולדאי של עיר לעשירים, ובמידה שבה הוא התנגד להם בעבר – והוא התנגד להם מאוד – זה היה יותר בגלל האופי שלו מאשר בגלל תפיסת עולם. מצידו זה בסדר גמור שהעשירונים העליונים ירכבו קצת על אופניים ויהיה להם פארק. הדבר הבסיסי שהוא לא שינה את תפיסת עולמו זה לגבי מעמד הביניים ומטה, שאותם הוא לא רוצה לראות בעיר. הוא לא שינה את היחס לכפר שלם והגירוש, להזנחה בדרום. לכן המחלוקת בינינו היא בעיקר על דרום העיר ועל דברים מהותיים במרכז, כמו מגדלים ושכר דירה”.

ומה החלופה האמיתית שעיר לכולנו מציבה בנושאים האלה? איך אפשר להגן על תושבי דרום העיר ועל שוכרי דירות במרכז במציאות של שוק חופשי?

“הדבר הראשון שצריך לעשות בעיר הוא לבנות דיור הן לקנייה והן להשכרה לחסרי דיור, אנשים שאין להם דירה בבעלותם בטאבו, עם עדיפות לתושבי תל אביב. זה בדיוק מה שהצלחתי להוביל בוועדה המקומית לגבי מתחם הגדנ”ע בנווה עופר. היה על זה ויכוח גדול בוועדה לפני חודש, ורחל תורג’מן ודורון ספיר (היו”ר היוצאת של חלמיש ויו”ר הוועדה לתכנון ובנייה וסגנו של חולדאי מסיעתו, ח”מ) רצו לפתוח את הדירות לשוק החופשי. אמרתי להם שבשוק החופשי המחירים יאמירו ויעלו גם את המחירים בסביבה ויוציאו את האוכלוסייה המקומית, וניצחתי בהצבעה. יש עוד המון מקומות בעיר שבהם אפשר לבנות לחסרי דיור במקום לפתוח אותם לרוכשי דירה שנייה ושלישית להשקעה. העירייה יכולה גם להקים חברה עירונית להשכרה ולדאוג שבכל פרויקט על קרקע עירונית יהיו עשרות דירות במחיר מפוקח. יחד הכלים האלה יכולים להוריד דרמטית את מחירי הדיור, אבל חולדאי לא עושה את זה כי הוא רואה רק את שורת הרווח ממכירת הקרקעות למרבה במחיר”.

המצע של עיר לכולנו מדבר על הגדלת ההוצאה העירונית בדיור, ברווחה, בחינוך, בביטחון אישי ועוד, ובמקביל אתה מציע תוכניות שייגרמו לירידה בהכנסות. איך שומרים על איזון בקופה העירונית ככה?

“אנחנו מדברים בעיקר על שינוי בסדרי העדיפויות. לפני כמה שבועות בא לוועדה תיאטרון בית לסין, תיאטרון מסחרי. הציגו תוכנית באמת יפה, אבל מתברר שהיא עולה 90 מיליון שקל. אמרתי שם שאחרי היכל התרבות והבימה, שני פרויקטים שהתחילו במאה מיליון וגמרו במאתיים כל אחד, אולי כדאי לקחת את הכסף הזה לכיתות ולגני ילדים שחסרים. הייתה הצבעה והתוכנית אושרה למרות התנגדותי, אז זו דוגמא אחת. אפשר גם להחליף מדרכות במרכז העיר פעם בעשר שנים ולא בחמש. אנחנו לא רוצים לעשות את העיר ענייה אלא רק לכוון את ההשקעות אחרת. תמיד דחה אותי לראות את חולדאי מגיע לישיבות מועצה עם כל מיני מגזינים מחו”ל, מנפנף בפרס זה או אחר שהוא זכה בו ולא ברור איזה תועלת יש בו. זה נראה לי כל כך פרובינציאלי להסתכל איך רואים אותך מבחוץ, כשיש חלקים בעיר שלך שפעם היו לתפארת וכיום בעולם השלישי אתה לא רואה כאלה. במקום למתג את תל אביב כעיר עולם אפשר למתג אותה כעיר של המזרח התיכון, עיר שרואה ומכבדת את כל התושבים שלה”.

מבקשי מקלט בדרום העיר

לצד סוגיות כמו דיור, תחבורה ציבורית וחינוך אין ספק שאחת מהנקודות המרכזיות במצע של עיר לכולנו ובכלל של הבחירות הקרובות תהיה חבית הנפץ של דרום תל אביב – המפגש הקשה בין אוכלוסיית מבקשי המקלט האפריקאים, שהעבודה אסורה עליהם והמדינה מתכחשת אליהם, לבין התושבים המקוריים, מזרחים ברובם, שסובלים מקריסת התשתיות העירוניות ומאובדן תחושת הביטחון האישי. על הנושא הזה יתמודדו בבחירות לצד עיר לכולנו גם סיעת הליכוד-ישראל ביתנו, גם סיעתו החדשה של שלמה מסלאווי (חבר המועצה מהליכוד כיום שנדחק לטובת מועמד של ליברמן), גם סיעת דרום העיר שהוקמה לא מעט סביב נושא מבקשי המקלט, גם כרמלה עוזרי וגם הסיעות הדתיות. על הרקע הזה, ולאחר שבקרב תומכי עיר לכולנו צצו בשנים האחרונות בקיעים קשים והאשמות הדדיות בגזענות בין פעילי הדרום לבין פעילי עמותות הסיוע למבקשי המקלט, יש המרגישים שלסיעה אין מדיניות מספיק ברורה שתקרוץ לבוחרים.

“אחרי שנים שתושבי דרום העיר זועקים על הבעיה של הזרים, עכשיו נראה שמתחילים להקשיב”, אומר מדואל. “הבעיה היא שכרגע יש פה אוכלוסייה שלא מתאימה לשוק העבודה הישראלי, והיא מרוכזת באזור שקלט פי שלושה או ארבעה יותר אנשים ממה שהוא יכול. הפתרון מבחינתי הוא קודם כל לאומי, ובניגוד לחולדאי אני יודע לא רק להגיד את זה אלא גם לפעול: אם זה לדפוק על שולחן הממשלה והכנסת, ואם זה לשלוח פקחים עירוניים שיחסמו את האוטובוסים (של מבקשי המקלט שנשלחים מהכלא לתחנה המרכזית, ח”מ). אז צריך לנתב אוכלוסייה לערים אחרות, ולהתחיל לברר מי פליט ומי לא ואולי להחזיר אנשים לאריתריאה בתיאום עם השגרירות אם מתברר שהם לא פליטים, וגם להעביר חקיקת בזק שתמנע השכרה של דירה קטנה ל-15 אנשים בצורה שהורסת את כל התשתיות. בנוסף לזה צריך גם פעולה עירונית, שצריכה להתחיל קודם כל בתאורה בכל האזור כאן. צריך לטפל בזנות המשגשגת פה. והטיפול במצב של הפליטים צריך להיות מדוד, כי בסופו של יום יש לך פה עשרות אלפי גברים שאתה צריך לחשוב איפה ימצאו את עצמם מחר, וחשוב גם שלא יתקדמו מעשי האונס. וצריך גם נוכחות של פקחים עירוניים שיסיירו 24 שעות ביממה ברחובות כמו חבורת נשים בצהוב. ברגע שהם נמצאים ברחוב הם כבר משפיעים”.

ומה יעשו הפקחים? ישנים עשרות מבקשי מקלט חסרי בית בגינת לווינסקי. מה יעשו הפקחים?

“העירייה צריכה לדאוג לכל דרי הרחוב. כולם, בראש ובראשונה למהגרים. אף אחד לא ישן ברחוב כי טוב לו או כי הוא מחכה לדיור עירוני. צריך להקים שכונת קרוואנים ולבקש מאנשים לעבור לשכונה הזאת בצורה מסודרת. את הדבר הזה צריך לעשות בגני התערוכה, בפארק הירקון. למה אפשר להקים אוהלים בלווינסקי ואי אפשר להקים מגורון במרכז הירידים, כדי להפגין אפילו קצת חלוקה בנטל? אחד הדברים הגרועים שהעירייה עשתה זה הקמת מרכזי הסיוע באזור התחנה המרכזית, מרכזים שהם כמו אקמול לחולה סרטן. הם לא נותנים פתרון אבל נותנים לזרים להבין שזה האזור לקליטה, וכך חולדאי גם הצטייר כיפה נפש וגם גידר את האוכלוסייה הזאת באזור אחד”.

העירייה אומרת שהשירותים צריכים להיות נגישים במקום שבו מי שצריך אותם נמצא.

“אפשר היה לפתוח עוד מרכזי סיוע במקומות אחרים. במרכז ובצפון העיר יש מבני ציבור נטושים. הייתי מפנה חלק מהזרם לשם. אני מאוד מזדהה בעניין הזה עם המאבק של בתי הספר והגנים פה, אחרי שהרבה גני ילדים בדרום בעצם מולאו לחלוטין על ידי זרים, ולילדים המקוריים כבר אין לאיפה ללכת. אף הורה אחראי שרוצה שהילדים שלו יתקדמו בחיים לא ישלח את הילדים שלו ללמוד עם זרים. רק לימוד העברית בכיתה א’ – הילד שלך יגיע לכזאת רמת פיגור בחומר שעד שיגיע לחטיבת הביניים הוא לעולם לא ידביק את הפער”.

אז ההפרדה בגנים שהעירייה התחילה בה השנה מקובלת עליך?

“לדעתי זה רעיון טוב, הפרדה בגנים. לעשות לימוד מועשר לקראת יסודי בנפרד. אני חולק על מי שאומר שההפרדה היא גזענות. אז כן, שיהיו גני ילדים של זרים כאן באזור. יש פה מחסור בגנים באופן כללי שצריך לטפל בו, אבל זה חשוב לתת תקופת התאקלמות באזור שבו הם גרים. ביסודי עצמו הייתי מפזר אותם עם הסעות, כשכל בית ספר בעיר מחויב לקלוט 10-15 ילדים זרים”.

אתגור של הפוליטיקה הישנה

שני הוריו של מדואל (52) הגיעו לארץ ב-48′ מתימן כילדים. לימים נעשה אביו עובד ואחר כך מנהל מחלקת החניה בעיריית רמת גן ואמו הייתה עקרת בית. יש לו עשרה אחים ואחיות, אבל רק עוד אחד חוץ ממנו נותר בכפר שלם, בו הוא חי עד היום עם אשתו וארבעת ילדיו הקטנים. מדואל, קבלן שיפוצים במקצועו שנהנה גם לעשות עבודה פיזית על הפיגומים, הוא חבר ליכוד, אבל את פעילותו הפוליטית הקדיש רוב השנים לתפקידו כמזכיר ועד כפר שלם, כשבחמש השנים האחרונות הוא משמש במקביל כיו”ר האופוזיציה העירונית מטעם עיר לכולנו. למרות שמושב האופוזיציה במועצות מקומיות נחשב יחסית נטול השפעה, בהשוואה לכנסת, פעלו חברי הסיעה במועצה בנחישות בשנים האחרונות והצליחו להוביל לשינוי בכמה מקווי המדיניות העירונית. מדואל עצמו הוא חבר מעורב ובקיא מאוד בוועדה המקומית לתכנון ובנייה, שהצליח להשאיר את חותמו על כמה מהתוכניות החשובות שעברו בה בשנים האחרונות – על אף שנדמה שרוב ציבור הבוחרים העירוני (הקטן ממילא, באחוזים) לא מאוד מעורב או בקיא בפרטי התוכניות או בכלל בפעילות המועצה וחבריה.

אחד מהדברים המעניינים בעיר לכולנו הוא האופן שבו איש ליכוד מחליף איש מק“י בראשות התנועה, והפעילים מגיעים ממפלגות שונות ומרקעים שונים כשהפעם בניגוד לבחירות הקודמות מצטרפים לרשימה תחתיך גם פעילים יפואים ומועמד ערבי במקום ריאלי – גם אם אחרי לא מעט קשיים בדרך להשגת ההסכמות. איך אתה רואה את החיבורים האלה? מה זה אומר בשבילך להיות בליכוד בהקשר הזה?

“כחבר ליכוד אני מאוד סקפטי לגבי פתרון מדיני, מאוד זהיר ולא נכנס לאופוריות. בתוך המפלגה אני קרוב יותר לכחלון ולצד החברתי של הליכוד, שאני מאמין שעוד יחזור בגדול. הליכוד בבסיסו הוא מפלגה של השכבות החלשות בישראל, כשהבעיה היא שההנהגה שלו מייצגת את ההנהגה של השכבות החזקות. אבל הפעילות הציבורית שלי מעולם לא הייתה בליכוד, אלא בעשרים שנה שבהן אני מזכיר הוועד, ובכפר יש אנשים ממצפן, מהעבודה ומהבית היהודי. מה שלמדתי בכפר שלם זה שבשביל מטרה חברתית-מוניציפאלית אתה מתעלם מהבדלים מדיניים. הם לא רלוונטיים ולא מעניינים. החיבור שלנו עם עיר לכולנו נוצר ממח”ל משה דיין (מתחם שנאבק בפינוי ב-2007, ח”מ), כשבאו אנשי שמאל שמפגינים בבילעין ובא ותמך גם משה פייגלין. הרבה מאוד אנשים בדרום העיר הצביעו לדב חנין ולעיר לכולנו כי אמרנו להם שאין קשר בין עמדותיו המדיניות לגבי הסכסוך הערבי-ישראלי לבין מדיניות העיר. אנשים אמרו לנו שהוא הולך עם ערבים, ואמרנו להם: ‘זה בחור שדואג לאוכלוסייה הכי מוחלשת. זה יותר טוב לכם מכל אחד מהבורגנות או מהעושר, שלא יראה אתכם ממטר. דווקא בגלל שהוא עוזר לערבים יש סבירות יותר גבוהה שהוא יעזור גם לכם בסופו של יום’. זה היה טיעון מנצח. אבל חשוב להגיד שזו תנועה א-מפלגתית, ולא שמאל מדיני. כן שמאל חברתי, לייט”.

למה לייט?

“משום שעיר לכולנו רוצה לשלב את כל הכוחות, גם הליברלים, גם השמאל, גם הבורגנים, כדי שתהיה עיר טובה לכולם. לא מאמינים בדרך קיצונית של שמאל או של ימין ליברלי, אלא רוצים למצוא דרך ביניים טובה. צריך להפעיל שכל ישר לטובת התושב והעיר”.

יש מצבים שבהם אי אפשר לרצות את כולם בגלל ניגודי עניינים ברורים. בעל נכס יש לו אינטרס שיהיה כמה שיותר יקר ושוכר דירה או חסר בית רוצה שהמחירים ירדו.

“אנחנו בפירוש נגד בעלי הבתים העשירים. דירות יוקרה זה לא באג’נדה שלנו. האינטרס של עיר לכולנו הוא באופן ברור לטובת שוכרי הדירות. אבל גם לבעל הבית יש אינטרסים לקבל שירות עירוני טוב – וזה כן אחריות שלנו. לכן אנחנו לא פונים להון אבל כן למעמד הביניים, שלחלקו יש דירות וחלקו שוכר, ואנחנו צריכים למצוא איזונים ביניהם”.

דיברנו על החיבורים בעיר לכולנו, ועל שינוי הפוקוס מהמרכז לדרום. האם זה מה שהוביל לשינוי הצבעים של התנועה, מאדום–ירוק לשחור–צהוב? דב חנין צחק על זה במסיבת העיתונאים שלכם ואמר שאלה צבעים יפים אבל שעכשיו הילדים שלו מסרבים לתלות את השלט בגלל הזיהוי עם בית“ר.

“זה החלטה של קמפיינרים. הייתה אצלנו הצעה להתחבר למחאה החברתית, שזה צהוב, ולדרומים, שזה שחור, וכולם מאוד התלהבו והלכנו עם זה”.

בעניין אחר, כקבלן שיפוצים מתנהלים נגדך עכשיו תיקים של שלושה פועלים שלך, פלסטינים מהשטחים, שמעלים האשמות חמורות על אי תשלום תנאים סוציאליים ופיצויי פיטורים. אחד מהם טוען שהועסק בתנאים מחפירים. איך אתה מגיב להאשמות האלה?

“מדובר בהאשמות מופרכות וחסרות כל בסיס. מדובר בשלושה פועלים מהכפר עינבוס, שעבדו אצלי ב-2006-7 בשיפוץ במסגרת שיקום שכונות בבני ברק. בחלק גדול מהתקופה שעליה הם תובעים הם בכלל לא עבדו אצלי, וממילא הם קיבלו את כל הזכויות שלהם, הבראה, גמל השתלמות, פנסיה, הכל. הם פשוט עושים שיטת מצליח. הרבה מעסיקים נתבעים על ידי פועלים, והייתה לי עוד תביעה כזאת של עובד בעבר, ואחרי שהפסיד אמר לי שתבע רק כי עורך הדין אמר לו לעשות את זה. בגלל שאני איש ציבור, אז הלכו עם זה לתקשורת”.

במקביל מתנהל נגדך תיק של חלמיש לפינוי ביתך בכפר שלם.

“ההאשמה בפלישה היא האשמה מופרכת. אני נולדתי בשטח שאני חי בו. מעולם לא פלשתי. זו האשמה מצוצה מהאצבע. אנחנו לא שונים מכל קיבוץ או מושב, וכשנפגשתי עם חולדאי לשיחות קואליציוניות לפני חמש שנים אמרתי לו שהוא פלש לחולדה ולתל אביב לא פחות ממני. אני חושב שהקמפיין נגד כפר שלם נגוע בגזענות, ואני לא אוהב להגיד את זה, אבל עם אוכלוסייה אחרת זה לא היה נראה ככה. אני יכול להגיד גם שאני מבין אנשים שפולשים כשאין להם שום פתרון אחר, אבל זה לא קשור אלי ולמצב שלי”.

זו הפעם הראשונה בשיחה שאתה מזכיר גזענות. עד עכשיו לא דיברת בכלל על מזרחים מול אשכנזים, אלא בעיקר על דרום מול צפון או על עשירונים ומעמדות.

“המאבק שלנו בכפר שלם הוא בעיקרו של בעלי ההון מול אוכלוסייה שחשבו אותה לחלשה. בצד כנגדנו ראיתי הרבה מזרחים שהתעשרו ופועלים בצורה הכי זדונית נגד כפר שלם, ומהעבר השני ראיתי המון אשכנזים שסייעו לנו. אני לא רואה את זה כמאבק מזרחי. נכון שיש פה מימד של האם לאדם יש את הכסף והכוח להתנגד למהלכים של גופים חזקים נגדו, ומטבע הדברים האוכלוסייה במדינה מתחלקת באופן גס למזרחים-אשכנזים בחלוקת הכסף, אבל במאבק עצמו איפה שסימנתי יריבים ושותפים – לא ראיתי את זה ככה”.

הזכרת קודם את הרעיון של מיתוג תל אביב כעיר מזרח תיכונית. למה הכוונה, ומה זה אומר מבחינתך על המפגש בין יהודים לערבים בעיר ובמרחב המזרח תיכוני בכלל?

“אני משוכנע ובטוח שנוכל להסתדר עם הערבים, אבל זה ידרוש הקרבה גדולה. בלי להיכנס לכיוון המדיני, הגבולות במזרח התיכון הם גבולות מנדטוריים, אבל הלאומיות הערבית היום מתפוררת ואנשים חוזרים לשבטי או עמי המוצא. אולי צריך לעשות פריש-מיש בכל הגבולות האלה. בתוך השינוי הזה אני חושב שתל אביב יכולה להיות עיר מזרח תיכונית מובילה כמו ביירות של שנות השבעים, אבל היא לא תוכל לעשות את זה כל עוד שהתפיסה פה היא אירופאית. זה ניכר בתרבות, בעיצוב הבתים, אפילו ביחס לתושב שהוא יחס אירופאי כזה, משפטי, הכל לפי הדין. ההתנהלות בעיר צריכה להיות קודם כל מתוך כבוד לזרים, לערבים, לאחר, ולהשקיע בלימוד של ההיסטוריה גם של היהודים וגם של הערבים, של המזרח. זו אולי עמדה קצת שונה ממה שאתה מכיר בימין לגבי הנושאים האלה”.

לנוכח כל מה שאמרנו, אתה רואה את ע“ל נכנסת לקואליציה תחת חולדאי?

“לא. השינוי בחולדאי צריך להיות מאוד מהותי ויסודי, וקשה לי לראות אותו עושה את זה. אני לא מפחד מהאופוזיציה ועשינו שם עבודה מאוד חשוב. מצב של 31 חברי קואליציה זה מצב מושחת מהשורש. אז אנחנו מוכנים לאופוזיציה ולכל מה שבא איתה. כלומר, אני נערך לראשות העיר, אבל אם לא אז לאופוזיציה”.