• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

ארץ עשירה, תושבים עניים

רוזוולט אמר: חוקים כלכליים אינם מיוצרים על ידי הטבע, אלא על ידי בני אדם. וההחלטות שהביאו להרס מעמד הביניים בישראל נלמדות בחוגים לכלכלה ולמנהל עסקים, ומונחלות לציבור כתורה מסיני
אמנון פורטוגלי

כך כתבה עלמה זהר מאוהל המחאה לראש הממשלה:

אנחנו הילדים של חורף שנת שבעים ומשהו, גדלנו, אנחנו כבר מזמן לא בצבא. השתחררנו, טיילנו במזרח, חזרנו, עשינו תואר (חלקנו אפילו שניים), התחתנו, הבאנו ילד (או שניים) והיום אנחנו עובדים במקצוע שלנו, או שפתחנו עסק קטן, או ששינינו כיוון. בקיצור, עלינו על המסלול הזה שאמור היה להפוך אותנו לקראת ארבעים לאנשים מסודרים.

אלא שאנחנו ממש, אבל ממש לא מסודרים. לא רק שאנחנו לא מסודרים, גם אין לנו מושג איך נסתדר. הדירה, החשבונות, המיסים, הדלק, הגן של הילדה, פשוט עולים כל-כך הרבה כסף שאנחנו בקושי מצליחים לשרוד.

הפגנת ההמונים בתל אביב, 30.07.11. צילום: אורן זיו, אקטיבסטילס

ביבי ושטייניץ מספרים לנו שהכלכלה פורחת, האבטלה בשפל, הבורסה מגיעה לשיאים והמשק הישראלי צומח. הם מספרים לנו שאנו עשירים מאי פעם ומתעשרים מיום ליום. אך באותו זמן אומרים לנו שאין מספיק כסף לספק לכל האזרחים קורת גג, לתת לילדינו חינוך ראוי, אין מספיק כסף לבריאות, אין אפשרות לממן תקנים לרופאים מתמחים, אין מספיק כסף למשכורות שניתן לחיות מהן לשכירים, לרשת ביטחון לעניים, לפנסיות לזקנים, אין מספיק כסף להגנת הסביבה, לשמורות טבע ולפארקים, אין מספיק כסף לאמנויות, והרשימה ארוכה.

בהתאם לתבונה הרשמית, למרות שאנו עשירים יותר אין ביכולתנו לממן מה שבעבר קיבלנו כמובן מאליו.

איך זה קרה, מה התקלקל?

העלייה בהוצאות המעמד הבינוני היא תוצאה ישירה של המדיניות הניאו-ליברלית של הממשלה הדוגלת, בין השאר, בהורדת מיסים ישירים ובהעברת הנטל של תשלום עבור שירותים שהממשלה הפסיקה לספק או שהפריטה אותם, אל משקי הבית. הפחתת המיסים הישירים נשמעת אטרקטיבית, אך בפועל יש פה מעין הונאה שכן אנו משלמים יותר:

1. הפחתת המיסים הישירים על תאגידים הייתה הרבה יותר גדולה מאשר על השכירים והעצמאיים, מס הכנסה על רווחי התאגידים ירד משיעור של 35% בשנת 2005 לשיעור של 24% השנה 2011, וצפוי להמשיך לרדת עד לרמה של 18% ב-2016.

2. מס הכנסה לתאגידים יצואנים ירד לשיעורים של 6%-12% עד 2015. מדובר בהטבות מס ענקיות, של מיליארדי שקלים בשנה, לחברות מבוססות ורווחיות כמו טבע, ישקר, צ’ק פוינט, ואחרות. הטבות אלו ליצואנים ניתנים בתקופה שישראל ‘סובלת’ מעודף במטבע חוץ ונגיד בנק ישראל נאלץ לרכוש מט”ח בשווקים.

3. כתוצאה מכך חלקם של התאגידים בהכנסות הממשלה ממיסים ירד בצורה משמעותית מ-29% בשנת 1986 ל-21% בשנת 2010, בעוד שחלק המיסים הישירים של השכירים עלה מ- 23% ל-28% באותה התקופה.

4. כדי למלא את החוסר בקופת המדינה מהפחתת המיסים הישירים, המדינה העלתה את המיסים העקיפים הנקראים בשמות שונים ומשונים כמו בלו (על דלק וסולר), מס קנייה (על מכוניות, סיגריות ואלכוהול) וכו’, ונמנעה מהורדת מס ערך מוסף. בנוסף, הועלו בצורה משמעותית המיסים המוניציפאליים, החל מתשלומי ארנונה וכלה במחירי המים והביוב. הבעיה היא שאת הרוב המכריע של מיסים אלו משלמים השכירים והעצמאיים, התאגידים למעשה פטורים מתשלומים אלו.

5. כחלק ממדיניות כלכלית זו, מימון חלק ניכר של השירותים בתחומי הבריאות, החינוך, הדיור הרווחה עבר מהמדינה אל האזרחים. אבל לאזרחים אין את הכוח הכלכלי שיש לממשלה, כאשר היא הייתה הספק של שירותים אלו, ולכן הם משלמים היום הרבה יותר.

לא תמיד זה היה כך, לפני 30 שנה מספיק היה שאחד מבני הזוג יעבוד והמשפחה התקיימה בכבוד. כיום גם כאשר שני בני הזוג עובדים, המיסוי העקיף הגבוה ומחירים בלתי הגיוניים עבור דיור, בריאות, חינוך, דלק, מזון ומים, לא מאפשרים קיום בכבוד. על אף שהיום אנו “עשירים” יותר, אנחנו באופן תמידי במצב כלכלי רעוע.

הנסיגה בתפיסות של מדינת רווחה בארה”ב, אנגליה וישראל היא תוצאה של ההצלחה של האסכולה הניאו-שמרנית בארה”ב. זו מצדה נובעת בין השאר מפעילות של מוסדות חשיבה (Think Tank) ניאו-שמרניים הפועלים בארה”ב מתחילת 1970 בתמיכת ההון הגדול. מוסדות חשיבה אלו הצליחו להשריש לאליטות רעיונות ומושגים שמתקבלים כמוסכמות, כאמת שאין צורך להוכיחה.

בישראל וגם בארה”ב מספר קטן יחסית של אנשים שולטים בצומתי כוח של המשק, שליטה המקנה להם השפעה על התנהלות המשק, ומכוח קשרים עם השלטון גם על התנהלות העניינים במדינה. כדי לשכנע אותנו בחשיבות כל פעולות אלו, חסידי הניאו-ליברליזם טוענים ששוק חופשי מהתערבות ממשלתית הוא המפתח לצמיחה כלכלית, והצמיחה בסופו של דבר, תהיה לטובת כולם. אך למעשה (וגם מאנליזה תיאורטית), במערכת ניאו-ליברלית העושר שנוצר מצטבר בידיים מועטות ואינו מגיע לשאר האוכלוסייה. ישראל על פי המדדים המקובלים היא ארץ עשירה, אלא שרוב תושביה עניים.

העלייה בתוצר וברמת החיים בישראל בשנים האחרונות, חולקה בצורה לא שווה. רוב הצמיחה הכלכלית הופנתה לעשירון העליון וכנראה ללא יותר מה-5% העליונים. רוב העושר הלאומי מרוכז בידי מספר קטן של משפחות בעוד ששאר האוכלוסייה – מצבה הולך ומורע. השכר הממוצע יורד, ההכנסה הפנויה של העשירונים הנמוכים נשחקת, עובדים שכירים ועצמאים רבים הופכים לעניים, יותר אנשים עובדים במשרות חלקיות וזמניות, עובדים 12 שעות ביום בפחות משכר מינימום ומפוטרים שוב ושוב.

אבל הפגיעה אינה רק בעשירונים הנמוכים, השכר הריאלי של רוב משקי הבית בישראל – המעמד הבינוני – נשחק בשנים האחרונות, שכן ההוצאה “הקבועה” לתשלומי משכנתה, ביטוח בריאות, חינוך, טיפול בילדים, רכב ומסים, גדלה בצורה משמעותית וכתוצאה מכך ההכנסה הפנויה ירדה עד לאפס. מחסור במעונות מסובסדים, מחירים אסטרונומיים של גנים פרטיים ועלות מוצרי התינוקות מביאים משפחות צעירות לסף קריסה. הכנסה של 15 אלף שקל למשפחה לא מספיקה כיום לגידול שני ילדים, אפילו אם הם פוקדים גנים מסובסדים. אדגיש שהכנסה חודשית של 15 אלף שקל, כ-4,400 דולר לחודש הינה משכורת מעל הממוצע בארה”ב. הבעיה אינה ברמת השכר אלא בעיקר במיסוי העקיף ובגובה ההוצאות.

חוקים כלכליים אינם חוקי טבע

דוח העוני לשנת 2009 מורה על ההרס של המעמד הבינוני. רוב אלו שהידרדרו לעוני, “העניים החדשים”, הם משפחות שבהן זוג הורים בני 31 עד 45 וילד אחד עד שלושה ילדים, וראש המשפחה עובד כשכיר. 18,700 משפחות כאלה נכנסו למעגל העוני. כרבע מכלל השכירים משתכרים פחות משכר המינימום. שיעור המשפחות העובדות העניות עולה וחלקן של המשפחות העובדות בכלל האוכלוסייה הענייה גדל.

פרנקלין רוזוולט, הנשיא ה-32 של ארה"ב ואבי תוכנית ה"ניו דיל", וזוגתו אלינור. חוקים כלכליים נוצרים על-ידי בני אדם

פרנקלין רוזוולט אמר: “‘חוקים’ כלכליים אינם מיוצרים על ידי הטבע, אלא על ידי בני האדם”. אנו נמצאים במקום בו אנו נמצאים כתוצאה מהחלטות מכוונות שנעשו בידי אדם ולא בגלל כוחות טבע. משבר הדיור והרס המעמד הבינוני אינם אסון טבע – הם מעשה ידי אדם.

אין שום דבר שלא נתן היה למנוע אותו. הממשלה הייתה יכולה ליזום ולבנות דירות ברחבי הארץ ולא רק בשטחים או בפרויקטים ספציפיים, ניתן היה להחליט ולקבל החלטות אחרות, לבחור כיוונים אחרים, להקים מוסדות כלכליים אחרים, לבנות מערכות ערכים אחרות, ודינמיקה שונה.

ההחלטות החברתיות-כלכליות שהביאו אותנו למצבנו זה התקבלו על סמך אמיתות ומיתוסים כלכליים/פוליטיים המועברים באוניברסיטאות לסטודנטים לכלכלה ולמנהל עסקים ומונחלים לציבור הרחב באמצעות התקשורת, כתורה מסיני. האמונה העיוורת באמיתות ובמיתוסים אלו מביאה לנזקים חמורים לחברה הישראלית. מאבק הדיור, כמו גם המאבקים שקדמו לו, מנפץ את המיתוסים האלו, חושף את השקר מאחרי האמיתות המקובלות בשוק ומציף את האמת, על מה שחשוב, לכל אזרחי המדינה.

חשוב להבין שצעדים כלכליים הם בבסיסם מהלכים חברתיים-פוליטיים אשר ברוב המקרים נוגעים לחלוקת ההכנסות במשק, וכפי שאנו לומדים מההיסטוריה, לתיאוריה הכלכלית יש נטייה להתאים לצרכים ולאינטרסים של השליטים.

בתהליך עקבי של התנערות השלטון מאחריות לאזרחיו ושל הפרטה פראית, נפגעו גם השכבות המבוססות המובילות את המאבק הנוכחי. אלו הגרים במרכז הארץ, המשתכרים פי כמה משכר המינימום, שהתברר להם ששוק השכרת הדירות הפך לג’ונגל, שגם הם אינם מסוגלים להוציא חלק ניכר משכרם על שכר דירה, שאין להם כל בטחון דיור, שלא לדבר על האפשרות לקנות דירה.

המעמד הבינוני הפך למעמד של עבדי חוב (Debt Servitude) או בלשונו הציורית של אחד המפגינים כפי שצוטט על ידי ארי שביט: “מפני שהיזנו אותנו. שירמטו אותנו. הפכו אותנו לעבדים ולשפחות… אין לנו משכורת נורמלית ואין לנו חיים נורמליים ואין לנו כסף לדירה”. לא מדובר עוד על דיור בלבד או על רפואה בלבד. מדובר על תחושה חזקה שגדשה הסאה. שהקפיטליזם הישראלי הסתאב והכזיב. שהעם באמת דורש צדק חברתי. אם זה יימשך כך, נגיע לרפורמות של סולון באתונה שביטל את כל החובות.

אחת התוצאות החמורות יותר היא תמונת המשק בנושאים שהשפעתם לטווח הרחוק: הירידה באיכות החינוך, חוסר היכולת לממן לימודים גבוהים לילדים והידרדרות שירותי הבריאות. להחלשת כוח ההשתכרות של העובדים והעצמאים, לירידת ההכנסה הפנויה שלהם, יש השלכות קשות על הכלכלה ועל יציבות השלטון. הכתובת הייתה על הקיר, מרכז המחקר והמידע של הכנסת התריע, המהומות ביוון ובספרד היו צריכות לשמש תמרור אזהרה, אבל המסר לא נקלט. עכשיו עם התגברות המחאות האזרחיות, ייתכן ויהיה שינוי.

אחד הדברים שאותם חיוני לעשות כדי לפתור את המשבר ולהחזיר למדינה את חוסנה, הוא להשיב לשכירים ולמעמד הבינוני את יכולת השתכרותם במונחים ריאליים. הדרך הנכונה והמהירה לכך היא הורדת המיסוי העקיף והקטנת ההוצאות לדיור, לחינוך, ולבריאות. כדי לממן זאת, יש להגדיל את שיעורי מס הכנסה על רווחי תאגידים או לעצור את ההורדה המתוכננת בשיעורי מס זה.

אסיים בציטוט של אליזבת וורן, פרופסור למשפטים באוניברסיטת הרווארד ואחת הנשים החכמות בארה”ב:

מצבם הפיננסי של משקי הבית קשור באופן ישיר לבריאותה הכלכלית של המדינה. לא ניתן לתקן את הכלכלה אם לא נטפל באותן משפחות. מדיניות יעילה חייבת להתחיל בסיוע למשקי הבית. שנים של שחיקה בשכר, רמה נמוכה של חיסכון וחובות גבוהים הותירו את משקי הבית האמריקאיים במצב פגיע ביותר (ניו יורק טיימס, 02.12.08)

כנראה שיעניין אותך גם: