• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

בקשת הסליחה השנייה של אהוד ברק

יוסי דהאן

בילי מוסקונה-לרמן ומיכל גרינברג מדווחות במדורן המצוין “שוק שחור” במוסף “סופשבוע” של מעריב, על סעיף עלום בהסכם הקואליציוני שנחתם בין נתניהו לברק ושהכניס את מפלגת “העבודה” לממשלה. על פי הסעיף ייאסר להעביר קרקעות ממועצות אזוריות לערים. גרינברג ומוסקונה-לרמן מספקות רקע להבנת משמעות הסעיף.

בישראל 54 מועצות אזוריות הן תופסות 80 אחוזים משטחי המדינה ומאכלסות פחות מתשעה אחוזים מהאזרחים. אחת המשמעויות של שליטה זו היא שכל ההכנסות,  למשל ההכנסות ממיסי הארנונה שמשלמים המפעלים, הולכות ברובן למועצות האזוריות. כמו כן השליטה הזו מונעת מישובים רבים דוגמת קרית שמונה מלהתרחב ולהתפתח בשל מחסור בקרקע. כך למשל הערים דימונה וערד מנהלות זה כמה שנים מאבק לשינוי גבולות השיפוט בינן לבין המועצה האזורית “תמר”. לפני מספר שנים התבצרו ראשי הערים הללו ותושביהם, יחד עם חברי ארגונים חברתיים, כולל “הקשת הדמוקרטית המזרחית”, על המצדה במחאה על אי שינוי גבולות השיפוט.

דימונה וערד גובלות עם המועצה האזורית תמר. המועצה בת 1,300 תושביה הוקמה בשנת 1956 בצו שר הפנים, והיא כוללת את הקיבוצים עין גדי, מצפה שלם, הר עמשא ואת המושבים שלחוף ים המלח. שטח שיפוטה משתרע על כ-1.7 מיליון דונם.

תחת שיפוטה המוניציפאלי של מועצת תמר מצויים מפעלי ים המלח, מלונות ים המלח, מפעלי מישור רותם, הקריה למחקר גרעיני ופארק המדע תמ”ד. אותם נכסים מניבים רווחים מתשלומי ארנונה, שנכנסים לקופת המועצה, על סך 70 מיליון שקלים מדי שנה. רוב העובדים המועסקים במפעלים השונים ובאתרי התיירות שבתחום שיפוטה של מועצת תמר הם תושבי דימונה וערד, אך נוכח המצב שנוצר אין הם יכולים ליהנות משירותים מוניציפאליים שישפרו את איכות חייהם, עקב תשלומי הארנונה המשולמים לקופת מועצת תמר.

מזה שנים מתנהל ויכוח בין ראשי הרשויות המעורבות לבין משרד הפנים באשר לחלוקה מחודשת של שטחי השיפוט של דימונה, ערד ומועצת תמר. ראשי דימונה וערד טוענים, כי אילו היו אותם נכסים הקרובים גיאוגרפית לעריהם כלולים בשטח השיפוט שלהן, היו תשלומי הארנונה מאותם נכסים מקלים על מצבן הכספי הקשה.

גם מבקר המדינה עמד בדו”ח שפרסם בשנת 1999 על העיוות הזה כשכתב: “מחוז הדרום עתיר אוצרות טבע ומתקנים בטחוניים-צבאיים. את מרבית ההכנסות מארנונה בגין השטחים שבהן נעשית פעילות עסקית ובטחונית, שאותה יזמה, הקימה ומימנה המדינה, מקבלות המועצות האזוריות ששטח שיפוטן גדול מאד, ולהן מספר תושבים מצומצם. יש לבחון את התפלגות ההכנסות מארנונה בגין הפעילות העסקית והבטחונית ולתת את הדעת על אי שיוויוניות שבין ההכנסות מארנונה של המועצות האזוריות לבין אלה של ערי הפיתוח”.

 על פי דו”ח המבקר, ההכנסות מארנונה לעסקים בערד הן 350 שקלים לתושב, ובדימונה 200 שקלים לתושב, בעוד שהכנסתו של תושב במועצת תמר מתשלומי הארנונה מגיעה לכדי 35,600 שקלים לשנה. מנתוני הרשויות המקומיות עולה, כי ההכנסה הכללית מארנונה לתושב דימונה אשתקד הסתכמה ב- 1,322 שקלים, בערד – 1,366 שקלים, ואילו הכנסתו של תושב מועצת תמר הגיעה לכדי 53,560 שקלים בשנה.

כבר לפני חמש שנים, בעת הדיונים על ההצעה על איחוד רשויות מקומיות המליצה ועדה בראשות הממונה על מחוז הדרום במשרד הפנים, לבטל את מועצת תמר ולחלק את שטחיה בין עיריית דימונה לעיריית ערד, אך עד כה טרם יושמה אותה המלצה.

מאבק דומה מתנהל גם בין 31 מועצות אזוריות וערים סמוכות: למשל בין סכנין למועצה האזורית משגב, בין קרית שמונה למועצה האזורית גליל עליון.

מדוע התעקש אהוד ברק להכניס את הסעיף הזה להסכם הקואליציוני? מהטעם הפשוט והמושחת שהסעיף הזה הבטיח לברק את תמיכתם של נציגי המועצות האזוריות בהצבעה על כניסת מפלגת העבודה לקואליציה. 

כנראה שיעניין אותך גם: