האחריות לשריפות מוטלת על היהודים
פעיל בל״ד וסטודנט לתואר שני במדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים
בעוד האש השיחנית מתלהטת לגבי סיבת השריפות ברחבי הארץ, כדאי להתמודד עם העובדות כפי שהן: קיימת בישראל תרבות פוליטית שבה קבוצה אחת אחראית באופן ישיר לנזקים, שמעשיה משפיעים על כלל החברה. זוהי קבוצה שלוקחת על עצמה את המונופול של מוסדות המדינה, לא מתחלקת במשאבים ובשליטה, מעוניינת לשמר את הפריבילגיה מתוך סיבות משיחיות ומאמינה בכל לבה שרק היא יודעת מה יותר טוב (אור לגויים). הקבוצה הזו ולא אחרת אחראית למחדלים שהובילו לשריפות.
בעצם, הכתבה החשובה ביותר בנוגע לגל השריפות האחרון שפוקד את המזרח התיכון, פורסמה בכלל בתחילת אוקטובר בוושינגטון פוסט. העיתונאי Hugh Naylor הזהיר שלטמפרטורת החום שפקדה את בגדאד בקיץ האחרון יהיו השלכות על מדינות מזרח התיכון ועד מרוקו בצפון אפריקה. ככה שהשפעת ההתחממות הגלובלית היא לא משהו שעתיד להתרחש במאות הקרובות – זה נמצא כאן עכשיו, ומה שנחשפנו אליו בימים האחרונים הוא רק ההתחלה. ויותר מאשר הפגיעה המיידית של אסונות הטבע, ניילור מזהיר מפני ההשלכות החברתיות והפוליטיות שלהם.
אך עניין אחריותה של מדינה מודרנית לעקוב אחר השינויים באקלים ולהתכונן בהתאם רחוק מהביקורת הציבורית המושמעת בישראל. במקום להתכונן להשפעותיה של ההתחממות הגלובלית, החברה היהודית עסוקה בשימון מכונות המיליטריזציה. כך, אין זה פלא ששר החינוך וראש הממשלה ממשיכים להסית כנגד החברה הערבית – הרי אם לא יעשו זאת, ייאלצו להשיב לשאלות מהותיות על היתכנות המחדל ועל יישום דו״ח מבקר המדינה על מערך הכבאות, המשטרה ושירותי בית הסוהר לאחר שריפת הכרמל.
המהלך הזה של הסטת הדיון מהעיקר הינו שקוף, ובכל זאת הציבור היהודי נשאר אדיש. האש התלקחה ונדרשו ערבים למלא את תפקיד השעיר לעזאזל. האירוע ההזוי ביותר עד כה הוא זה של אנאס אבו דאעבס, צעיר מרהט שכתב פוסט סאטירי המגנה את השריפה ואת אלו שמהללים את אותה ונלקח למעצר. גם המקרה שלו מעיד על כך שהעובדות לא משחקות תפקיד בשיח ובתרבות הפוליטית הישראלית; הכרה בעובדות אלה מובילה באופן בלתי נמנע להבנת אחריותה של הקבוצה השלטת על התרחישים האקולוגיים והצורך להתכונן אליהם בהתאם. גם הפעם, הציבור היהודי מיישר קו עם השטויות של שריו בממשלה, אותו ציבור שלא דורש מערך כבאות הולם.

אולם מה שהפתיע אותי יותר מכל באירועים האחרונים היו חברי הכנסת הערבים, שעלו לשידור והחלו לבקש “להפסיק להסית” מתוך ציפייה הזויה שהציבור היהודי יקשיב להם או יקח את דבריהם ברצינות. מנגד, הייתי מצפה מהם שיאשימו את הציבור היהודי בשל אדישותו וגישתו האלימה. הם מסרבים להבין שהציבור היהודי בז לעצם קיומם וגם אם כל העובדות יעידו על כך שהשריפות פרצו בשוגג, בפועל הדעה הרווחת תהיה שערבים הציתו בכוונה תחילה את כולן. מחברי הכנסת הערבים אני מצפה שיפנו את האשם לכיוון החברה היהודית, בעלת האובססיה על מושג מדינת היהודים ששולט בכל מוקדי הכוח הפוליטיים והביורוקרטיים. החברה היהודית לא יישמה את דו”ח המבקר, לא התכוננה כראוי ועליה מוטלת האחריות. זאת במיוחד לאור ההתעלמות הגורפת מהתחזיות הגלובליות להשפעות אקולוגיות על המזרח התיכון, וההחלטה התמוהה לקנות צוללות למלחמות.
אני מבין את הצורך התרבותי המוצלח חלקית של הישראלים לנתק עצמם ממזרח התיכון, אך כנראה שהאדם טרם יצר את הטכנולוגיה הדרושה להתנתקות גיאוגרפית פיזית והתחברות עם אירופה. בינתיים, כל עוד היהודים הישראלים ימשיכו בגישתם הביטחונית, הם יכולים לעצור את כל הערבים – אך את כוחות הטבע הם לא יעצרו.


